משמרת אלעזר רטו

ליל ג' דסוכות כג) בפסוק שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ויל"ד דהוא כפילות לשון, י"ל בהקדים לבאר הפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי ופרש"י מתאות ומתפללת על הריון ותמיהא וכי בשביל יסורים תבעט מלזכות לבנים מה שכל נשים צדקניות מסרו נפשם ע"ז להיות להם בנים. גם יל"ד על הלשון ותלך לדרוש את ה' וכי הלכה לשאול איזה שאלה ואם הכוונה כמו שאמרו חכז"ל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים ב"ב קט"ז ולזה הלכה אצל צדיק הדור שיתפלל עלי' הי' ראוי' לכתוב ותלך להתפלל ולא לדרוש שהוא לשון חקירה. ועוד יל"ד שאם הכוונה בזה שאלו היתה יודעת שיהי' לה יסורין לא היתה מתאות ומתפללת על בנים א"כ במה נתפייסה בתשובת השם כי שני גוים בבטנה הלא עדיין תרעומתה במקומה עומדת. י"ל דהנה מבואר בקרא שיצחק ורבקה הפצירו מאוד בתפלתם כתכונת לשון ויעתר שהוא לשון הפצרה. ואמרו חכז"ל ברכות ה' אם באו יסורים על אדם יפשפש במעשיו ולזה כשהרגיש' רבקה בעת שהתרוצצו הבנים בקרבה שיש לה יותר יסורי' ממה שיש לנשים אחרות בעת הריונם פשפשה במעשי' אולי עשתה עולה במה שהפצירה בתפלה ולכך הלכה לדרוש את ה' לשאול אם לא עשתה שלא כהוגן במה שהפצירה בתפלה כדי שתדע לשוב ע"ז. ונאמר לה שלא עשתה שום עולה במה שהפצירה בתפלה ומה שיש לה יסורים יותר מכפי הרגיל אינו לעורר אותה לתשובה רק כי שני בנים בבטנה. ולכך נתפייסה בזה מיד כי מזה ידעה שלא חטאה וזהו הי' כל תכלית דרישתה וכדי שלא יקשה לה למה עשה ה' ככה שתוליד שתי בנים בפעם אחת ועי"ז יהי' לה יסורים גדולים ולמה לא תוליד אותם בזה אחר זה. לזה נאמר שהי' מוכרח להיות רק באופן זה כי לולא זה לא הי' יעקב נגמר בשלימותו כמו שאמרו חכז"ל ב"ר פס"ג שעשו שאב כל הזוהמא ודם הנדות עד שיצא יעקב שלם בגופו ונפשו, ולכך נאמר לה ממעיך יפרדו דהיינו שעל ידי שהי' שניהם בפעם אחת במעיך יפרדו בעת לידתם זה לצדקו וזה לרשעו וכמו שפירש"י כי גם עשו גרם להיות יעקב מושלם בכל טוב ע"י ששאב הוא את הזוהמא ודם הנדות: כד) בפ' ויצא בפסוק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה עיין בחלק אורה ושמחה אות ט"ו: כה) בפסוק ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ויל"ד דהול"ל עליו דבו משמע בתוכו וגם קושית רש"י דהו"ל להקדים כי בא השמש ואח"כ וילן שם י"ל דאיתא בזוה"ק שהפירוש וילן שם אינו לשון לינה רק לשון תלונה כמו וילונו על משה ואהרן י"ל הכוונה כי הוא נתגדל בבית יצחק הצדיק ואח"כ י"ד שנים בבית שם ועבר ועתה הוכרח ללכת לפדן ארם למקום רשעים חשש לנפשו כי אולי ח"ו ירשיעו אותו ויתפתה לדבריהם ולכך התלונן על רוע מעמדו והי' לו סיבה מה שנאמר וישכב במקום ההוא שדרשו חכז"ל כי בכל י"ד שנה שלמד בבית המדרש של שם ועבר מעולם לא שכב ורק עתה פעם הראשון ששכב ולכך בעת ראותו שינוי זה וראה כמה גורם הפרידה מהצדיקים ועאכו"כ האיך יקשה לו לעבוד את ה' בהתחברו לרשעים אנשי פדן ארם ולזה סמך וילן שם לויפגע במקום ההוא כי אז יובן שאין הכוונה על לינה רק על תלונה כי נתן טעם למה התלונן כי בא השמש וישכב במקום ההוא, ודרשו חכז"ל ב"ר פס"ה במקום ההוא הצטער על שהוצרך לשכב שלא הי' דרכו כן בשנים שעברו וכדי להסיר תלונתו בא החלום כי ידוע שזה תכלית בריאת האדם ע"י שיהי' לו סיבות המונעות אותו מעבודת ה' והוא יכבוש אותם כי אם לא כן מה תכלית בבריאת האדם הלא הנשמה אצולה מתחת כסא הכבוד וטרם בואה לעוה"ז היא עומדת ומשמשת במרום כאחד מצבא המרום ומלאכי מעלה ולזה הטעם אמרו חכז"ל סנהדרין צ"ג גדולים צדיקים יותר ממה"ש כי להם אין מי שימנעם מעבודת ה' אבל הצדיקים יש להם הרבה עכובים ומונעים והם באהבת בוראם מנצחים וכובשים כל זה והנה אם הסולם הי' מגיע רק עד השמים אז הי' שייך הלשון עולים ויורדים עליו אבל אם הסולם גבוה כ"כ עד שראשו למעלה בשמי השמים באופן שגם צבא מעלה הם למטה מראשו של הסולם ולכך כשהם הולכים צריכים לילך דרך מעבר הסולם ע"ז שייך לשון בו כי באמצעה של סולם הם עולים ויורדים כי גם אם עולים הם רק באמצעה של סולם ולא בראשו והוא משל נפלא להראות שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת וזה בא לנחם את יעקב כי ידע שכל אלו הסיבות והמניעות הם לטובת האדם כי עי"ז יגביה עצמו עד גבהי מרומים עד שגם המלאכים למטה ממדריגתו