משמרת אלעזר ריד

כא) בפ' תולדות בפסוק ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצדה לי ציד. וצ"ב לענין מאי הוצרך להזהירו שיקח כליו עמו והי' די אם הי' מצוה אותו שיצוד ציד וכי הי' רוצה יצחק ללמד את עשו באיזה אופן צדין ציד ובפסוק ורבקה אמרה אל יעקב הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר הביאה לי ציד. יל"ד דתיבת לאמור בכל מקום פירושו הוא לאמור לאחרים וכאן אי אפשר לפרש כן ועוד יותר יפלא ששינתה מאמר יצחק כי הוא אמר "צדה" לי ציד והיא אמרה "הביאה" לי ציד ועוד יל"ד שיצחק אמר לעשו שהוא יעשה המטעמים וכן עשה עשו בעצמו ויעקב לא עשה אותן בעצמו רק רבקה עשתה אותן עוד יש להפליא על שאלת יצחק מה זה מהרת למצא בני וכי לא הי' יכול לידע מעצמו התשובה כי הקרה ה' לפניו. ועוד יל"ד מאי זה שאמר יעקב עשיתי כאשר דברת אלי שהוא אך למותר ובעשו מצינו באמת שאמר רק יקום אבי ויאכל מציד בנו. י"ל דהנה חכז"ל אמרו ב"ר פס"ח וילקוט נח פס"ז שבגדי עשו החמודות הם הי' בגדי אדה"ר ובהם הי' מצויירים כל מיני חיות ועופות ומאדה"ר באו לידי נמרוד ולכן נקרא נמרוד גבור ציד לפי שכל החיות ועופות באו מעצמם אליו ע"י בגדי' אלו שהי' בהם ציור כל החיות ועופות נקל הי' בידו לצודן ועשו חמד בגדים אלו ועל כן הרג את נמרוד וגזל ממנו בגדיו ולכן נקרא גם הוא איש יודע ציד. וכתב בספר צרור המור כי באותו יום סיבב השם שלא לבש עשו בגדים אלו ונתאחר בצידה כדי שיקבל יעקב הברכות וי"ל שבכוונה לא לבשם היום ועשה כן כי ידע יצחק שאין עשו הגון כ"כ וחשש שלא תחול עליו הברכה ולכך צוה עליו שלא יעשה באותו היום כמנהגו ללבוש בגדי אדה"ר כי אז יבאו אליו כל החיות בלי טורח והוא רצה שיטרח עשו א"ע בזה היום במצות כיבוד אב כדי שעי"ז יהי' ראוי' שתחול עליו הברכה על כן צוה לו שהיום יקח עמו כלי זיין לצוד בטרחא ולא כמנהגו שלא הוצרך לכלי זיין רק ע"י בגדיו באו לו בלא טרחא וכן צוה לו שהוא בעצמו יעשה המטעמי' כי כל זה הוצרך להיות הכנה שתחול עליו הברכה. וז"כ הפסוק שאמר יצחק שא נא כליך תליך וקשתך וצדה לי ציד שיצוד אותם ע"י כלי זיין באופן שיטרח במצוה ולא שיבא מן הבא בידו בקל. ולזה הטעם לא לבש עשו אז בגדי החמודות כי כן צוה עליו אביו ורבקה בשומעה את דברי יצחק שצוה עליו שיצוד דוקא וא"כ בודאי יתאחר לבא לכך צותה את יעקב כי ודאי שיהי' שהות לקבל הברכה עוד טרם בא עשו עם צידו. וכדי שלא יטעון יעקב שאם לא יצוד הוא בעצמו רק ע"י מה שתתן לו רבקה לא תחול עליו הברכה וכן אם לא יעשה הוא בעצמו המטעמים לא תחול עליו הברכה כמאמר יצחק לעשו ומאחר שהוא אינו רגיל בצידה ובעשיית המטעמים בין כך יבא עשו מן השדה ויפגענו אצל יצחק ואז כלתה אליו הרעה. ושהי' ראוי' לחוש לזה ראינו כי עם כל המהירות זה יוצא וזה בא לכך העלימה רבקה זאת ממנו וכדי שלא תשקר בדברי' השכילה את פיה כי כל קפידת יצחק בזה הי' רק מפני שהוא צוה את עשו שאינו ראוי' והגון לברכה הוצרך לכל אלו הדברי' שבזכותם תחול הברכה עליו. אבל מתוך דבריו אנו לומדין שאם הי' מצוה לאחר שהי' ראוי' והגון לא הי' מקפיד שיצוד דוקא וגם אם יבא הציד מן המזומן בידו ג"כ הי' חל הברכה וז"ש שמעתי את אביך מדבר אל עשו דיבורי' כאלו שלאמור לאחרי' הי' די באמור "הביאה" לי ציד ולא צריך דוקא לצוד רק להביא וממילא תלוי' בזה שאין קפידא ג"כ בעשיית המטעמים בעצמו כי טעם אחד לשתיהם לטרח במצות כיבוד אב ומעתה מובן היטב כי מאחר שיעקב מיהר להביא חשש כי יקפיד יצחק על שלא שמר מצותו מבלי ללבוש היום בגדי אדה"ר בעת הצידה ולכך הקדים עשיתי כאשר דברת שלא לבשתי בגדי אדה"ר בשעת הצידה וע"ז יפה שאל יצחק מה זה מהרת למצא בני כי מזה ראי' שלא שמרת מה שפקדתי אותך ולבשת בגדי אדה"ר ולכך מהרת למצא וע"ז השיבו כי הקרה ה' אלקיך לפני: כב) בפסוק ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד וגו' גם ברוך הי'. וצ"ב מה כל החרדה הזה שחרד יצחק ועוד יותר יש להפליא האיך עצב את עשו באמרו גם ברוך יהי' שנראה שהסכים להברכה. י"ל דהנה אבותינו הקדושים הי' רגילין להיות רוה"ק שורה עליהם תמיד ולזה כאשר ראה שיעקב רימה אותו והרגיש שנסתלק ממנו רוה"ק עד שלא ידע מי עמד לפניו חרד חרדה גדולה עד מאוד כי אולי חטא באיזה דבר עד שבסיבה זו נסתלק ממנו רוה"ק אמנם מיד התבונן שהי' זה לפי שרצון השי"ת שיתברך יעקב ולכן אמר שמזה עצמו שנסתלק ממנו רוה"ק מה שלא אירע לי כל ימי מזה אני רואה שרצון השי"ת כן הוא שיתברך יעקב וגם ברוך יהי':