משמרת אלעזר ריג

על עצמו למען הביא ה' על אברהם והול"ל למען הביא ה' עליו, י"ל דהנה אברהם ראש המאמינים שממנו השתל כל האומה ישראלית ראוי' לחשוב לו כל המצות ומע"ט שעושים כל ישראל עד סוף כל הדורות כאלו הוא עשאם כי רק על ידו כל ישראל עובדים את ה' והוא צוה בניו אחריו שילכו בדרך ה'. ומצינו לחכז"ל שאמרו שהקב"ה מטיב עם האדם מקודם בזכות המצות שיעשו דורות הבאים אחריו כמו שדרשו ונח מצא חן בזכות אלה תולדות והנה ודאי הגם שאינו ראוי' לעבוד ע"מ לקבל פרס אבל זה ראוי' והגון הוא שיבקש אדם שהקב"ה יחשב מצותיו לזכות לנשמת אבותיו בגן עדן שהביאוהו לחיי עוה"ז וגדלו אותו על ברכי התורה להביאו לחיי עוה"ב ולזה בא הכתוב להורות שהי' אבינו אברהם חשוב בעיני הקב"ה כאלו הי' הוא עצמו ששים רבוא ישראל מאחר שעל ידו יעבדו כל ישראל את ה' וזו שאמר המכסה אני מאברהם ואברהם "הי'" לגוי גדול פירוש שגם עתה הוא חשוב כגוי גדול לפי "שיהי'" לעתיד לגוי גדול כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו פירוש מה שיהי' לגוי גדול ועצום עד שנברכו בו כל גוי הארץ הוא יהי' רק מכח שיצוה אותם אחריו האיך יתנהגו במשך ימי חיותם והם הבאים אחריו "ושמרו דרך ה'" הם יעשו התורה והמצות ולא יבקשו שום שכר ע"ז רק יעשו "למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו" יבקשו שכל זכות מצותיהם יעמוד לזקינם אברהם שהביאם לחיי עוה"ז ועוה"ב וא"כ זכות כל הגוי הגדול הוא לאברהם ולכך הוא עצמו חשוב כגוי גדול ואינו ראוי' לכסות ממנו דבר ומעתה מובן שלכן כתיב "ושמרו" כדי להודיע שמכאן ואילך אינו דברי אברהם רק הקב"ה אמר עתידות מה שיעשו בניו אחריו ויובן כי למען הראשון קאי על אברהם ולמען השני יאמרו בניו ושפיר כתיב למען הביא ה' על אברהם כי זרעו אחריו יאמרו כן שישלם ה' שכר מצותיהם לאברהם: יח) בפ' חיי שרה בפסוק גר ותושב אנכי עמכם עיין בחלק תשועה בישראל אות כ"א: ליל ב' דסוכות יט) בפ' תולדות בפסוק ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל אחות לבן הארמי לו לאשה ופירש"י למה הוזכר עוד הפעם מקום מולדתה ומשפחתה הלא זה כבר כתיב בפרשה שעברה ותירץ כדי להזכיר שבחה שהיתה ממקום רשעים ואבי' רשע ואחיה רשע ולא למדה ממעשיהם הרעים. וצ"ב דסוף כל סוף כל הסיפור בפסוק זה כמיותר דהא מפרשה שעברה ידענו שהוא ממקום רשעים מגזע רשעים ובפרשות הבאות מבואר צדקתה וא"כ כל הסיפור בפסוק שלפנינו כמיותר. י"ל דלכאור' אין זה שבח כ"כ לרבקה כי מאחר שהיתה קטנה בעת שנשאה יצחק וכמעט נתגדלה בביתו של אברהם אין זה חידוש אם נעשית צדיקת מאחר שהיתה שרוי' בין צדיקי עולה אמנם באמת נראה מבואר מהתוה"ק שמיד בעת שלקחה יצחק כבר היתה צדיקת וזו חידוש גדול כי עד אותו שעה היתה שרוי' בין רשעים גמורים ואעפי"כ היתה צדיקת והוא בשנדייק בפסוק דתיבת "לו" מיותר דהול"ל בקחתו את רבקה לאשה א"ו דהפסוק רצה להשמיענו דמיד בקחתו את רבקה באותו שעה "לו נאשה" היתה ראוי' לו ודומה לו והוגנת להיות אשתו וזו באמת חידוש גדול וזה כוונת רש"י שבזה הפסוק שמספר שלקחה יצחק לו לאשה מזכיר שהיתה ממקום רשעים וגזע רשעים כדי להגדיל שבחה שהיתה גם אז צדיקת ולא למדה ממעשיהם הרעים. בזה יובן הפסוק בפרשת חיי שרה ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין. וצריך ביאור למה תלה לבן ברבקה ולא בבתואל אביו. ועוד הקשה בספר אור החיים דאיתא במדרש הצדיקים שמם קודם להם דכתיב ושמו בועז והרשעים הם קודמים לשמם דכתיב נבל שמו וא"כ קשה כאן גבי לבן הרשע למה כתיב ושמו לבן. י"ל דהנה יש להפליא על לבן שמפורסם ברשעתו והתוה"ק העידה ארמי אובד אבי האיך רץ להכניס אורחים. וגם דרשו חכז"ל ב"ר פ"ס שבתואל מת על שרצה לעכב שלא תלך רבקה עם אליעזר משמע שלא עיכב לבן על ידיהם מאחר שהוא לא מת. י"ל דגם בעודה בבית אבי' היתה רבקה צדיקת וזה גרם כי גם לבן כיון שראה מעשי' הטובים גם הוא הי' טוב רק אח"כ בעת הפרד רבקה מבית אבי' ונשאר לבן בין הרשעי' החמיץ ונעשה רשע וז"כ הפסוק ולרבקה אח פירש בשביל שהי' אח לרבקה זה גרם ושמו לבן כי הי' עדיין טוב עד ששמו קודם לו וראי' לזה וירץ לבן החוצה להכניס אורחים כי ממנה למד אבל לאחר פרידתה החמיץ: כ) במסורה בקחתו את רבקה, בקחתו והוא אסור בזיקים עיין בחלק אורה ושמחה אות י"ד: