משמרת אלעזר ריב

ודרך המוסר לאמור האורח כן לבעה"ב י"ל דחכז"ל בה וירא פמ"ט אמרו כי אזלית לקרתא זיל נימוסה שהרי המלאכי' כשבאו אצל אברהם אכלו מנהג אנשים ומשה רבינו כשעלה למרום לא אכל מנהג מלאכים וגם ידוע שישראל קדושים מוסיפים כח בפמליא של מעלה וע"י מצות ומע"ט שעושים מקיימים כל העולמות וחל הברואי' וגם המלאכים הנים ומקבלים חיות מקדושת מצות ומע"ט שעושים הצדיקים בעוה"ז. והנה הצדיק מתקדש באכילתו כמו במצות תפילין וכדומה ונאמר עליהם זה השלחן אשר לפני ה' יחזקאל מ"א. ולפי"ז י"ל שאם אברהם אבינו הי' אוכל אז הי' המלאכים ג"כ שבעים מהקדושה שהשפיע אברהם אבינו באכילתו, לפי"ז אפשר שאברהם הכיר בהם שהם מלאכים וכמו שנדרש מפסוק לבכם וזה שביקש מהם שירחצו רגליהם ושיאכלו הוא מטעם כד אזלית לקרתא זיל בנימוסה ולפי שהי' זה קצת בזיון להם התנצל והתחנן אברהם אבינו לפניהם אני יודע שאין אתם צריכים לרחיצת רגלים וגם בפעם אחר אין לכם צורך באכילה רק במה שאני אוכל אתם נהנים מהקדושה אמנם עתה בקשתי נא תמחלו על כבודכם לעשות כן שלא לשנות כמנהג שכל הבאים אלי עושים כן ושלא לבייש אדם אין אני משנה לשום ברי' הבאה אלי. ולפי"ז יובן למה אמר אברהם אבינו יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם ע"י שליח כי בזה הראה להם אברהם אבינו שהוא מכיר אותן שהן מלאכים ושהם אין צריכין לרחיצת רגלים ואין ברחיצתם שום מצוה שיהי' שייך בו לומר מצוה בו יותר מבשלוחו ורק מפני מראית עין ושלא לשנות המנהג יעשה כן. וז"ש יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם הגם שאני יודע "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו" פירש שאחר שתעבורו מכאן אם אני אקח לעצמי פת לחם אתם סועדים לבכם מאכילתי כי מלאכים אתם ואין דרכם באכילה רק להנות ממה שמתקדשין בני האדם באכילתם אבל מ"מ בקשתי נא יהי' כבודכם מחול שבעוד שאתם אצלי לא תשנו ממנהג הנהוג אצלי. וז"ש כי על כן עברתם על עבדכם ומנהג עבדכם לעשות כן לכל אורח וע"ז השיבו יפה כן תעשה כאשר דברת להביא מים לרחוץ רגלינו הגם שזה בזיון לנו לא נחדל לעשות כן שלא לשנות מנהגך ובזה מיושב למה גבי מים אמר ורחצו רגליכם וגבי לחם לא אמר ותאכלו ולפי דברינו א"ש כי שם לא הי' כוונתו שיאכלו הם רק לומר שהם סועדים אם הוא יאכל: יד) בפסוק והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו וכל הענין עיין בחלק אור עולם אות כ"ג: טו) הקדוש מלובלין זי"ע שאל את הגאון ישמח משה זי"ע למה לא האכיל אברהם את המלאכים דגים ובדברי חכז"ל נזכר בשר ודגים וכן התעורר בזה בס' קדושת לוי, י"ל לכן דגים הוא מאכל חשוב לחכז"ל לפי שאין בעולם בעל חי שיהי' מותר לאכלו בלי שחיטה רק דגים, ולפי מה שביארתי בחלק אור עולם אות כ"ג שהבן בקר שהאכיל אברהם את המלאכים עשאו אברהם ע"י ספר יצירה ולא הי' טעון שחיטה וא"כ א"ש שהוא לא הוצרך להאכילם דגים כי כבר האכיל אותם בע"ח שלא הי' טעון שחיטה: טז) או יאמר דאיתא בשבת ק"ח בעי מני' מר ברי' דרבינא מרנב"י מהו לכתוב תפילין ע"ג עור של דג טהור א"ל אם יבא אלי' ויאמר אי פסקא זוהמא מני' אי לא פסקא זוהמא מני' וכתב הר"ן בחידושיו וז"ל י"מ אי פסקי זוהמא מני' לאחר עיבודו כמו שפסק מעור בהמה שאין ריחו הראשון ניכר בו ולא נהיר בעיני "דהא קא חזינן" והנכון כשבא נחש על חוה הטיל זוהמא עלי' ועל כל בריות שבעולם ישראל שעמדו על הר סיני נפסקה זוהמא מהם ומן הבריות שהי' שם חוץ מדגים שלא הי' שם ולהכי איצטריכי לאלי' להודיענו אי פסקה אי לא עכ"ל. ולפי"ז מה"ט מצינו לחכז"ל חשיבות בדגים כי ידוע שכל עסקינו בעוה"ז לתקן חטא אדה"ר ולברר הזוהמא מחטא זה ומאחר שבדגים נשאר יותר רושם זוהמא מבשאר דברים לפי שלא הי' במעמד הר סיני לכך הצדיקים מחזירין לתקן הזוהמא וכל זה לאחר שעמדו ישראל אצל הר סיני אז נעשה חילוק בין דגים לשאר דברים משא"כ באברהם בימיו לא הי' עדיין חילוק בזוהמא בין דגים לשאר דברים: יז) בפ' וירא בפסוק ואברהם הי' יהי' לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו ותמהו המפרשים היתכן שיעבוד אברהם את ה' ע"מ לקבל פרס שיצוה את בניו לשמור דרך ה' רק מטעם שיביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו עוד דקדקו למה לא אמר "וישמרו" דרך ה' כלשון שאמר "יצוה" ועוד דקדקו למה הוכפל תיבה "למען" עוד יל"ד על כפל הי' יהי' עוד יל"ד דהאיך יאמר אברהם