משמרת אלעזר רט

להבין הכוונה באמרו האזרח ואם כי חכז"ל דרשו סוכה כ"ז זה להלכה אני לפשוטו של מקרא באתי כי כל אות מתוה"ק נדרש לרבבות ענינים. י"ל שיש רמז בזה הפסוק למה שהי' מקובל ביד חכמי ישראל ומובא בריש מס' ע"ז שלעת"ל ירצו האומות לקיים התורה ויתן להם הקב"ה מצות סוכה והקב"ה יוציא חמה מנרתיקה ומיד כל אחד ואחד יוצא ומבעט בסוכתו הרי רק זה שישב בסוכה בעוה"ז יזכה לישב בסוכה לעת"ל ולא כן אוה"ע וכן איתא במדרש ר' לוי אמר כל מי שישב בסוכה בעוה"ז יזכה לישב לעת"ל בסוכה של לויתן וכן אומרי' בנוסח יהי רצון כשיוצאים מהסוכה. וז"כ הפסוק בסוכות תשבו שבעת ימים בשכר זה כל האזרח בישראל ישבו בסוכות לעת"ל ולכך אמר ישבו שהוא כינוי על העתיד ולכך אמר האזרח כי רק מי שהוא אזרח כבר בתוך ישראל מימי קדם זה ישב בסוכות אבל לא מי שיבא אחרי כן כי אין מקבלים גרים לימות המשיח: כדאי' יבמות מ"ח: ה) בתהלים ק"ב בפסוק פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל י"ק. ואיתא בויק"ר פ"ל ולא בזה את תפלתם זו תפלת אבותיו תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא לדורות הללו שהן נטוין למיתה ועתיד לבראן ברי' חדשה ומה עלינו לעשות ליקח לולב ואתרוג ולהלל להקב"ה. י"ל שיש רמז בזה שבמצות ארבעה מינין מעוררין זכות אבות דאמרו חכז"ל רבה במדבר פי"ט עה"פ וירעו לנו ולאבותינו שהאבות מצטערים בקבר ועיי' מה שכתבתי בחלק תשועה בישראל באות נ"ו בענין זה כי אנו נקשרים בשורשינו וכל מה שנעשה לנו נמשך עד השורש והמקור ועוד יותר מצינו בישעי' ס"ג כי בכל צרתם לוא צר וכל הנוגע בהם כאלו נוגע בבבת עינו זכרי' י"ב. ורמז לזה הוא כשלוקחין הארבעה מינים ומנענים בקצה האחד גם קצת העליון מתנועע כן הענין באומה הקדושה כשמצירין אותנו מרגישין זאת אבותינו וזו כוונת הרבה ולא בזה את תפלתם זו תפלת אבות שאם האבות הקדושים יתפללו עלינו ישמע ה' לקול תפלתם ואמר המדרש תכתב זאת לדור אחרון שהם נטוים למיתה ומה עלינו לעשות כדי לעורר זכות אבות ושיתפללו עלינו ליקח לולב ואתרוג ולקלס להקב"ה כי על ידי הנענועים מעוררים זכותם: ו) בפסוקי הלל עיין בחלק אור עולם אות צ"ב צ"ג צ"ד צ"ה צ"ו ובחלק שערי ציון אות קי"ב ואות קי"ג: ז) בפסוק והיית אך שמח דרשו חכז"ל פסחים ס"ח לרבות יום אחרון לשמחה וקשה דא"כ למה כתיב אצל שמחה שבעת ימים וצריך אח"כ ריבוי על שמיני עצרת הי' לו לכללם בפסוק אחד שישמחו שמונה ימים וגם צריך ביאור כי בכל מקום מלת אך משמעו מיעוט וכאן בא לרבות. י"ל שבזה נרמז המבואר בזוה"ק שהושענא רבה הוא גמר הדין וגמר החתימה ואין זכר מזה כלל בכל כתבי קודש ואין לתמוה ע"ז כי כבר ביארתי בחלק עשרת הימים אות ב' הטעם שהעלימה התוה"ק כל ימי הדין אכן נמצא לכל אחד רמז שיתעורר ע"ז הלומד ועוסק בתורה וכן זה הענין של הגמר דין נרמז כאן כי אם כי באה לנו המצוה לשמוח בכל שבעת ימים כי בכל מצוה העיקר הוא השמחה שיש לו בעת עשיית המצוה ולכך בהתחלת השנה במצוה ראשונה צותה התוה"ק לעשותה בשמחה ושמחתם לפני ה' אלקיכם ש ימים אעפי"כ לא יוכל להיות השמחה שלימה כי מעורב גם עצב ודאגה ופחד ואימה מפני הדין שהוא מתחיל בר"ה ואינו נגמר עד הושענא רבה ולכך אין השמחה שלימה כי פחד ודאגה עמה אבל לאחר שנגמר הדין ביום שמיני עצרת שכבר יצאו ישראל זכאים אז סר כל הפחד והעצב ולא נשאר רק השמחה לבדה ולכך אמר והיית "אך" שמח ובא למעט שלא יוסיף עצב עמה זו בודאי הכוונה על יום אחרון כי בימים שלפני זה אי אפשר מבלי לדאוג על גמר דינו ולכך לא כללם בפסוק אחד כי אין שמחת שמיני עצרת בערך שמחת שאר הימים כי תגדל הרבה מאוד וכן נוהגין בני ישראל הקדושים ונמצא א"כ מרומז בשינוי זה שיום הושענא רבה הוא גמר הדין לעוררינו להרבות במעשים כדי לזכות בדין: ח) הושענא למענך אלקינו. למענך בוראינו למענך גואלינו למענך דורשינו הושענא י"ל בהקדים פירוש מרן רבשכה"ג מהר"ם זצ"ל שיק' על הפסוק ישעי' מ"ד כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו אני ראשון ואני אחרון וגם הפסוק ד"ה א' כ"ט ט' ברוך. ברוך ה' אלקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם. דהנה יש ראי' ברורה שאי אפשר בעולם שלא יחזרו ישראל בתשובה ועכ"ח יגאלם הקב"ה ואם לא ישובו מרצונם יעמיד עליהם מלך קשה כהמן ומחזירם בתשובה דהא אין הקב"ה מיחד שמו על החי כי אולי יהי' תוהא על הראשונות