משמרת אלעזר רה

אדה"ר בתשובה וע"ז אמר יבא אלי' מתושבי גלעד ויעיד שאני מחי' מתי' אלא דא"כ הדרא קושיא לדוכתא ויבא אחד ויאמר שאין אני מקבל בתשובה על מצוה שנצטווה מפי הגבורה כמו אדה"ר ע"ז אמר יבא מנשה ויעיד שאני מקבל בתשובה הגם שעבד ע"ז. והא שבאמת לא נתקבל בתשובה שיחי' לעולם כבר מבואר במפרשים שמה שנאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות אין זה עונש רק תיקון ולכן אמר הקב"ה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם ולכאורה מה יהי' הפסד בזה וביארו כי ע"י החטא נתגשם גוף האדם ואי אפשר עוד להשיג כבוד השי"ת בעודו בגוף כדכתיב כי לא יראני האדם וחי וע"כ טובה גדולה עשה בזה שפירד הנשמה מהגוף ואז תזכה לחזות בנועם ה' ובזה פירשתי הפסוק ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך והתעורר רש"י למה לא אמר לו לאיזה ארץ ילך אולם לדברינו יובן דאיתא בזוה"ק דאברם הוא רמז לנשמה. והנה "ארץ" הוא כינוי לעוה"ב כדאיתא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקי' לעולם ירשו "ארץ" וזו הכוונה ויאמר ה' אל אברם היינו הנשמה לך לך מארצך דהיינו מעוה"ז אל "הארץ" דהיינו עוה"ב אשר "אראך" כי בעוה"ז לא "יראני" האדם אבל בעוה"ב אראה עצמי אליך. ובדרך זה אפשר לפרש עוד עפ"י המובא בספרים טעם למה לא נכתב בתוה"ק שכר עוה"ב ותירצו כי בעוה"ז בעודו בגוף אי אפשר להשיג ענין ומהות עוה"ב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו וא"כ גם אם הי' כתוב בתוה"ק לא הי' אדם מבין ענין עוה"ב ולפי"ז יובן שאמר הקב"ה להנשמה שבצאתה מעוה"ז תזכה לבא לארץ החיים וענין זה אי אפשר להשיג בעוה"ז לכך אמר "אשר אראך" כי רק לאחר צאתך מן הגוף תוכל להשיג ולראות ענין עוה"ב: קטז) בישעי' בפסוק כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וגו' צ"ב מאי השמיענו באמרו ושמה לא ישוב איזה הו"א שישוב וגם להבין הדמיון לגשם. י"ל עפ"י שכ' נועם אלימלך פ' האזינו יערוף כמטר לקחי וז"ל התפלל שיהי' דבריו בבחינה זאת כמטר שהמטר המרוה את הארץ ומולידה ומצמיחה. אין פועל לעצמו שום הנאה ותענוג ואין הכוונה רק לטובת העולם וכך הוא רצון הצדיק שאין כוונתו בכל דבר שעושה להנאת עצמו כלל כ"א לטובת ישראל להשפיע להם ולעורר רחמים עליהם וזה שהתפלל מרע"ה על עצמו שיהי' דבריו כמטר הזה שלא יכוין בלבו שום הנאת עצמו כלל כ"א רצון הבורא ב"ה וטובת ישראל עכדה"ק ולפי"ז יובן שאם המוכיח את ישראל אין כוונתו לשום הנאת עצמו רק לעשות טובה עם ישראל בלי ספק יעשו דבריו רושם ולא ישובו ריקם. וז"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים "ושמה לא ישוב" פירוש שאינו חוזר אליו שום הנאה כ"א הרוה את הארץ רק לטובת הארץ כן יהי' דברי אשר יצא מפי אם יהי' הכוונה רק לטובת ישראל לא ישוב אלי ריקם וגו': קיז) או יאמר דהנה כל דבר משתוקק תמיד לשורשו ולכך אם משליכין אבן למעלה הוא נופל מיד לארץ וכן טבע האש לעלות תמיד למעלה. וכן כתבו שמזה הטעם האדם הולך בקומה זקופה מה שאין כן בשאר הברואים כי נשמתו מלמעלה ונפש הבהמה יורדת למטה ומעתה צריך טעם הגשם שבא מלמעלה האיך נשאר למטה אמנם ידוע שמקור הגשם הוא מן הארץ כדכתיב ואד יעלה מן הארץ. וזה הוא דמיון נמרץ שאם מהשומעים עולה אל המוכיח עכ"פ הרצון לילך בדרכי התורה ולשמוע ד"ת אז בכחו לדבר דברי' נכוחים ולהאיר עיניהם ולעוררם לדרכי התורה וז"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים "ושמה לא ישוב" שהגשם אינו שב למעלה ועכ"ח משום שאד יעלה מן הארץ כן יהי' דברי אם השומעי' עומדי' ומצפים והבאים לשמוע דבר ה' מוסיפין כח בהמנהיג שיעשו דבריו רושם. ועוד יש להסביר הדמיון לגשם ע"ד דכתיב ונתתי גשמיכם בעתם שרק אם בא בעתו אז עושה פעולה כן צריך המוכיח להשגיח שיבחר הזמן והמקום הראוי לזה בעת שהשומעי' מוכנים לכך ויש תקוה לעוררם בתשובה וכמו שאמרו חז"ל יבמות כ"ה שהמוכיח צריך לשקול בפלס אם יהי' דבר הנשמע: קוח) בסליחה ליוה"כ עונות אבותינו החריבו נוה וחטאתינו האריכו קיצו אבל זכרון דברים תהא סליחותינו. צ"ב איך יהי' זכרון הדברים סליחותינו י"ל עפ"י שפירשתי בשערי ציון אות ס"ה הילקוט מפני מה מזכירין מיתתן של נדב ואביהו ביוהכ"פ ללמדך שכשם שיוה"כ מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת וכעת מצאתי שכוונתי בפירוש זה להגאון מו"ה אלעזר ניסן זצוק"ל שכן הביא משמו הגאון בנו בס' ייטב פנים חלק