משמרת אלעזר רג

אם ישראל חוטאים אין תוכם כברם ורק התערבותם בין העמים גורם כל אלה אבל בטוחים אנו שברגע ראשונה שיהי' להם חירות משעבוד מלכיות מיד יחזרו כולם בתשובה שלימה ויטו לב אחד לעבוד את ה' ויש להביא ראי' ברורה ע"ז שהאמת כן הוא כי אנו רואים דבר הפלא ופלא כי שבעה שבועות אחרי צאתם ממצרים אמרו כל ישראל כאיש אחד נעשה ונשמע. והאיך אפשר שהעם אשר לפני איזה שבועות הי' עוד עירום וערי' עובדי ע"ז שיתהפכו במשך איזה שבועות להיות כמלאכי שרת לומר נעשה ונשמע כמו שדרשו חכז"ל במס' שבת פ"ח לשון שמה"ש משתמשין בו אלא ודאי ראי' ברורה מזה שכל מה שעשו במצרים לא הי' בלב שלם ורק התערבותם עם המצרים גרם כל זה. וכמעט רגע שהגיעו לחירות והי' מובדלים לעצמם מיד עבדו את ה' בתמימות ולכן גם אם חוטאים ישראל בעת היותם מעורבים בין האומות אי אפשר לדחותם מלהקרא בנים כי אין עושים החטאים בלב שלם ורק היותם בגולה גרם זאת ומיד שיגאל ה' אותם יטו שכם אחד לעבדו מאהבה נפלאה וזו שטען יצחק האיך אפשר לך לומר שהיום בני הם ולא בניך לפי שחטאו הלא ראית בשעת מתן תורה כמה נחת רוח הי' לך אז מהם עד שקראת אותם בני בכורי והאיך אפשר שיתהפכו בימים אחדים לקרא כולם בלב אחד נעשה ונשמע אם מה שעבדו ע"ז במצרים הי' בלב שלם א"ו שרק היותם מעורבין עם המצרים גרם להם שחטאו ומיד שיצאו לחירות עבדו אותך בכל לב וא"כ גם עתה בגולה בניך הם ואין חוטאין נגדך בלב שלם וגם עתה אם תגאלם תראה שהקטן יהי' לאלף והאיך עומדים באמונתם. ועוד טען מאחר שכל חטאותיהם באו ע"י התערבות בין העמים א"כ עליך לסבול חטאותיהם כי אתה גרמת להם שהי' לך לענשם בארצם ולא לפזרם בין האומות וזו אומרו אם אתה סובל כולו מוטב. ואם תשיבנו שגם אני גרמתי זאת במה שברכתי את עשו והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך וא"כ גם אני גרמתי שיוכנעו תחת ידי האומות תהא פלגא עלי ופלגא עלך. וא"ת כולו עלי שאתה לא עשית כלום רק קיימת ברכתי לעשו אטעון עוד עבורם כי הלא על כל עונותיהם כבר טען אברהם אביו שימחו על קדושת שמו ורק נשאר עון חילול השם שזה אין יכול להתכפר עבור כבוד שמו לזה טען הלא קריבת נפשי קמך ומסרתי נפשי על קדושת שמו יתברך וכדאי הוא שקידוש השם שעשיתי לכפר על עון חילול השם שגרמו בני: קי) בר"ה ט"ז שאלו מלה"ש לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים שירה בר"ה ויוה"כ א"ל הקב"ה ספרי חיי' וספרי מתים פתוחי' לפני ואיך יאמרו שירה ויל"ד דהול"ל רק ספרי מתים פתוחי' לפני דמזה שפתוחי' ספרי חיים אינו בנותן טעם שלא יאמרו שירה י"ל עפ"י שפירש העקידה הפסוק כי עמך הסליחה למען תורא כי אדם שכבר נגמר דינו למיתה ואין לו עוד תקוה להנצל זה אינו חושש על שום דבר עוד ועושה גם הרעה היותר גדולה כי מאחר שאין לו עוד תקוה עושה מה שלבו חפץ ומעתה אם הי' העולם מתנהג בדין שנפש החוטאת תמות לא הי' לאדם יראת שמים כלל כי מאחר שחטא פעם אחד אין לו מנוס להנצל מהעונש החמור לא כן עתה שהקב"ה ברוב רחמיו מקבל בתשובה ויש עוד תקוה לתקן הכל לכן אדם מתיירא לחטוא וז"ש "כי עמך הסליחה" למחול למי שחטא "למען תורא" כי לולא זה לא הי' יראת שמים בעולם כי אדם שנגמר דינו למיתה אינו חושש עוד על שום דבר. וזו שאמר המדרש כי בשלמא אם הי' רק ספרי מתים פתוחי' לפני להעניש עוברי רצונו אז לא הי' יראי' והי' אפשר להם לומר שירה אבל ע"י שגם ספרי החיים פתוחי' לפני שאם ישוב מיד מקבלו בתשובה עי"ז הם מלאי' יראה וחרדה ואי אפשר להם לאמור שירה: קיא) או יאמר עפ"י המבואר בספרי' בפירוש הפסוק וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וגו' אז ישיר משה ובני ישראל עפ"י שפירשו הפסוק ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל אלי שהנצול בזכות עצמו זה יכול לשמוח שמחה שלימה ולשורר בפה מלא אבל מי שאינו כדאי וניצל רק בזכות אחרים זה יכול לשמוח רק בלב וזו שאמר ואני "בחסדך" בטחתי אם אינני ראוי לישועה רק בחסדך אני נצול אז "יגל לבי" בישועתך גם בבא הישועה אני שמח רק בלב "אשירה לה'" אשיר בפה כי "גמל עלי" אם אני נצול בזכות עצמי וידוע דהנצול בזכות אחרים אין יכול לראות במפלת שונאיו כמבואר בלוט שנצול בזכות אברהם שאמר לו המלאך אל תבט אחריך וז"ש וירא ישראל את מצרים מת כיון שראו במפלת שונאיהם הבינו שבזכות עצמם ניצולו לכך אז ישיר משה ובני ישראל שררו בפה ומעתה יובן אם הקב"ה הוא רואה שהחיים אין להם זכיות הרבה כדי לעמוד בדין אזי פותח הקב"ה ספר הזכרונות מהדורות שלפנינו שכבר מתו כדי להצדיק בזכותם יוצאי חלציהם וז"ש ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני פירוש