משמרת אלעזר רב

הקליפה עבה ומלא גרעינין וממשות הפרי אך מעט הוא לא כן בארצות המערב שפירות אלו מלאים דשן ותנובה ומעט קליפה והנמשל בית ישראל מקומם הוא ארץ הקדושה ונקראת ארץ ישראל ושם עושי' פירות טובים ושמני' לא כן מאחר שגורשנו וא"כ אין להפליא על רוע פנינו כי הוא ממש כדמיון הפרי הנטועה שלא במקומה והנה בס"פ ויצא כתוב ויקרא למקום ההוא מחנים ואיתא ברבה וברש"י שהכוונה שתי מחנות של מלאכי' של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו הרי מוכח מזה שמלאכי ארץ ישראל הם בקדושה גדולה שאי אפשר להם לסבול אויר חוצה לארץ ואין יכולי' לילך לחוצה לארץ ועיין בפנים יפות ובמזרחי וא"כ ק"ו הוא אם מלאכי מעלה על שהם מלאכי ארץ ישראל אין יכולים לסבול אויר חוצה לארץ ישראל שהם בו"ד והם זה כמה בארצות אויביהם אין לתמוה על רוע פניהם ועל ירידתם למטה כ"כ וז"כ הפסוק שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך שהקב"ה קורא את עמו לראותם אם לא נשתנה הוד תואר פניהם ע"ד הכתוב הראיני את מראיך וע"ז משיבים ישראל מה תחזו בשולמית מה אתה רוצה לראות פנינו הלא כמחולת המחנים שמוכח משם שמלאכי ארץ ישראל אין יכולי' לסבול אויר ארץ העמים וא"כ מה לך לראות פנינו הלא גם אנו נגרשנו ממקומינו שרק ארץ ישראל הוא מקום דירת ישראל ואיזה תואר יוכל להיות להם אם זה כמה הם מגורשים בחוצה לארץ: קט) במס' שבת פ"ט א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלינו מעולם שמך לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר אימא לי' ליעקב דהוי לי' צער גידול בני' אפשר דבעי רחמי עלייהו א"ל בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה א"ל ליצחק בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי עכשו בני ולא בניך ועוד כמה חטאו שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך ואת"ל כולם עלי הא קריבת נפשי קמך י"ל דמפרשים זה שאמר ימחו על קדושת שמך הכוונה שימחה העונות בעבור כבוד שמו הגדול בל יתחלל בגוים והקשה על דבריהם בספר יד יוסף דא"כ מאי אמר אימא לי' ליעקב דבעי רחמי עלייהו הלא גם הם בקשו רחמים על ישראל י"ל הגם דיפה טענו שראוי' לכפר להם עונותיהם לבל יאמרו אוה"ע עם ה' אלה והם בתכלית השפלות ויתלו שזה מבלתי יכולת ה' להושיעם אמנם כל זה אם ישראל עצמן אין גורמין חילול השם אז ראוי' להושיעם למען כבוד ה' לבל יתחלל אבל אם ישראל עצמן עושים עבירות שיש בהן חילול השם כגון שהולכין לפלילים וכדומה א"כ אבדה טענתם כי איך קטיגור יהפך לסניגור הרי הם עצמם עושים חילול השם ולכך אמר הקב"ה לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה כי עדיין לא הועילו בטענתם כלום להציל את ישראל. אמנם גם ע"ז יש להתנצל כי בעוה"ר ע"י שזה כמה נפזרנו בין האומות ואין לנו לא מנהל ולא שופט ושפחה כי תירש גברתה וכל פרנסתינו ע"י שעושים עמהם משא ומתן וע"כ נתקיים בנו ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם והנה אברהם ויצחק דרו בא"י ולא נסו באלה כמה גורם התערבות בין האומות אבל יעקב שהלך למצרים למקום ערות הארץ וראה כמה קשה לגדל בניו על דרכי התורה בהיותם שרוים בין האומות ואם כך בעוד יעקב אבינו ובניו הקדושים חיים ולא הי' שם רק שנים מועטי' עאכו"כ בדור האחרון בעיקבא דמשיחא שזה אלפים שנה שה פזורה ישראל באין מנהיג ומנהל בודאי יש להמליץ על ישראל כי כל מה שחטאו הוא רק מפני שהתערבו בין האומות ולכך אמר הקב"ה אימא לי' ליעקב דהוי לי' צער גידול בנים פירוש שהוא כבר נסה כמה קשה לגדל בניו על דרכי התורה בהיותם שרוים בין האומות אפשר דבעי רחמי עליהו כי הוא ידע לטעון עבורם וכשהשיב גם הוא ימחו על קדושת שמך אמר הקב"ה לא בסבי טעמא פירוש שאין בטעמו של אברהם די להציל את ישראל אמנם אין להאשימו כ"כ כי לא נסה באלה כי הוא גידל את יצחק בנו בארץ הקדושה אבל ביעקב אמר ולא בדרדקי עצה כי יעקב הי' לו לשום עצות בנפשו להצילם לגמרי מטענת ויתערבו בגוים כי הוא כבר נסה באלה שהי' במצרים עם בניו והוצרכו להתפרנס מהמצריים: והנה הקשו המפרשים על טענת יצחק מה תשובה היא זו האמת כן הוא בשעה שישראל עושין רצונו של מקום נקראים בנים וכשאין עושין רצונו של מקום אין נקראים בנים. אמנם י"ל שטענה נוצחת טען יצחק בהשכל ובדעת להציל את בניו. גם