משמרת אלעזר רא

אמר ישוב בתשובה כי עפ"י הדין לא הי' החרטה פועל כלום לזה הקדים הקב"ה ופסק שאם אדם כל ימיו צדיק גמור אם בסוף ימיו מתחרט על הטוב שעשה יאבד כל הראשונות והנה המלמדים חובה על ישראל קבלו זה בשמחה עצומה שיהי' בכחם לאבד ברגע אחת מה שסיגל ישראל מצות ומע"ט בשבעים שנה ואח"כ כשבא דין הרשע לפניו שהרשיע כל שנותיו ולבסוף ימיו נתחרט וקבלו הקב"ה בתשובה נסתם פה המקטריגים להסטין שעפ"י הדין לא מהני חרטה הלא הם בעצמם הסכימו שאם יתחרט על הטוב שעשה יאבד את הראשונות וא"כ למה לא יהי' יוכל לעקור בחרטה כל הרעות שעשה ומעתה נתן לב להבין עד היכן גבר חסדו על יראיו דהנה מי שיש לו מוח בקדקדו יבין כי זה שיהא אדם תוהא על המצות שעשה בשני' שעברו שיהא לא ימצא רק אחד מרבבות אנשים כי הוא באמת כשגעון כי בשלמא בשעת עשיית המצוה יכול היצה"ר להסית שיתגרה בשינה ויהי' לו נחת מזה ולא יהא עוסק בתורה כל הלילה או שיאכל ביום הכיפורי' ולא יענה גופו אבל שיהי' אדם מתחרט על מה שעסק בתורה לפני כמה שנים הלא זה באמת שגעון כי מה הנאה יש לו עתה בזה ולכך לא יארע זה שישמע אדם לקול יצרו ולהתחרט על הטובות שעשה רק פעם לאלף שנה אבל זה מצוי בכל יום שיהי' אדם עובר עבירה ויתחרט וע"י שקבע הקב"ה לחוק שהחרטה על הטובות עוקר את הטובות נפסק הדין שהחרטה יהי' בכחה לעקור כל הרעות שעשה ועי"ז יש קיום לבית ישראל וז"כ הסמיכות אשר אנכי מצוך הים לעשותם ודרשו חז"ל היום לעשותן ומחר לקבל שכרן כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא מטעם גמרא דקדושין אולי יתחרט בסוף ימיו על הטובות שעשה אלא דזה גופי' טעמא בעי למה ימנע הקב"ה שכרו על המצות שעשה בשביל מה שחטא אח"כ להתחרט עליהן לזה הסמיך והי' שעי"ז נפסק הדין שאפשר להפוך עבר לעתיד לטובה כגון שכל ימיו הי' רשע והי' עקב תשמעון אפי' שתשמעון אל מצותי בסוף ימיכם כהוראת לשון עקב אעפי"כ ושמר ה' לך וברכך כי מאחר שחרטה מועיל לעקור השכר למפרע עכ"ח שתועיל גם לעקור העונש למפרע: קז) בפ' שלח בפסוק ויאמר ה' סלחתי כדבריך פרש"י בשביל מה שאמרת שיאמרו הגוים מבלתי יכולת ה' להביאם אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר. צ"ב דלאיזה תכלית אמר הקב"ה למרע"ה הטעם שמפני זה סלח לו ועוד דכיון דכתיב מפורש בקרא שטען משה למה יאמרו הגוים וגו' אם יהי' כתוב אח"כ סלחתי ממילא יובן שנתקבלה טענת משה לפני הקב"ה י"ל שחסד גדול נכלל בדבר זה כי הנה לכאורה הי' אפשר לומר שלעולם אין טענה זו כדאי להגן על ישראל ורק מפני שמשה רבינו ע"ה שהי' צדיק ועבד נאמן לה' שאין כמותו טען הטענה בעד ישראל שמע הקב"ה וקיבל טענתו בצירוף זכותו ע"כ רצה הקב"ה ללמדינו שבכל הדורות בכל זמן שיבא דין על ישראל לפני כסא כבודו וימליץ אחד עבור ישראל שאם יהי' ישראל עמך בעניות ובשפלות יאמרו מבלתי יכולת ה' להושיעם יהי' בכח טענה זו לזכותם בדין גם אם לא יהי' להם מליץ כמשה רבינו ולזה אמר הקב"ה סלחתי כדבריך פירוש לא הוצרכתי להביט על זכותך להושיע את ישראל אלא בשביל הדיבור שאמרת למה יאמרו הגוים וגו' בשביל זה הדיבור לבד הי' כדאי לכפר על בני ישראל ומזה ילמדו ישראל בינה שבכל עת שיצטרכו לזכות בדין יזכרו זו הטענה ויועיל להם לזכותם בדין ולכך אנו מזכירין בכל שנה בתפלת ערבית של יוה"כ זה הפסוק סלחתי כדבריך כי בזה הפסוק כלול הבטחה לדורות שבכל זמן ימחול הקב"ה בשביל טענה זו: קח) בשיר השירי' בפסוק שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחלת המחני' וכבר עמדו חכז"ל לתת טעם על מה דכתיב כמחלת המחנים, י"ל דהנה אם יראה אדם בדורינו איך ירדנו במדריגה התחתונה בעסק התורה ובשמירת המצות יתמה ע"ז ויאמר אך בני' סוררי' המה אמנם האמת לא כן הוא כי ישראל כשרי' ונאמני' לה' ולתורתו אך אויר ארץ העמים והיותם מפוזרי' ומפורדי' בין העמים גרם כל זה כי לכן נקרא ארץ ישראל כי רק זו המדינה מסוגלת לישראל ולשמירת התורה והעידו חכז"ל ב"ב קנ"ח אויר א"י מחכי' וכל ההולך בה ארבע אמות נשוא און ואפתח במשל פי במה שנראה בכל יום כי כל מדינה מגדלת פירות משונות שאין בטבעי שאר המדינות לגדל פרי זו ואם אעפ"כ מנסין לנטוע בשאר מדינות מאילנות אלו לרוב לא ישאו פירות כלל ואם גם יארע שיגדל בו פירות יהי' רזי' ודלי' אין דמיון להם להפירות שגדלי' במדינה שטבעה לגדל פרי זו וכן רואים שנטעו במדינה זו אילנות הגדלין בארצות המערב והפירות מהם הרוב מהם הוא