משמרת אלעזר ר

בספר יחזקאל כל שאפשר ליתן בו טעם נכון הוא. ועוד צ"ב מה הכוונה בדמיון טומאת ישראל לטומאת הנדה. ועוד יל"ד על אומרו ואשפך חמתי עליהם וחכז"ל אמרו להפך שהקב"ה שפך חמתו על עצים ואבנים ולא על ישראל י"ל דהנה דרשו חכז"ל ברכות ל"ב עה"פ אשר הרעתי שהקב"ה כביכול מלמד זכות על ישראל שהוא גרם להם שחטאו במה שברא היצה"ר והנה במס' שבת נ"ה אמר רבי אמי אין מיתה בלא חטא ואיתותב ומסיק הש"ס דיש מיתה בלא חטא רק בעטיו של נחש מגזרת אדה"ר ביום אכלך ממנו מות תמות וידוע שבשעה שחטאו אדם וחוה נכנס בהם היצה"ר ומעתה אין להאשים כ"כ יושבי תבל על עונותיהם שכל זה גרם להם מפני שהם בני אדם וחוה שע"י אכילתם מעץ הדעת נכנס בהן היצה"ר וע"כ כל אדם עלול לחטא ולפי"ז נדמה טומאת ישראל שאינו טומאת עצמן רק טומאה הבאה להן מאחרי' כי חטא עץ הדעת גורם שבחטא יחמתני אמי והנה דם נדות לנשים בא להם מענין עץ הדעת שאז נענשה בזה כמאמרם ז"ל תנחומא תזריע היא שפכה דמו של עולם אף דמי' תשפך וזו כוונת הפסוק שהמשיל טומאות בית ישראל לטומאת הנדה כמו שטומאת הנדה לא באה להאשה מכח עצמה רק מכח מה שחטאה חוה בעץ הדעת כן כל הטומאות וכל העבירות של ישראל אינו בא להם מעצמותם רק כי לפתח חטאת רבץ והיצה"ר גרם לו לחטא וז"ש בן אדם מאחר שאתה בא מאדם הראשון שחטא בעץ הדעת ונכנס בו היצה"ר לכך הגם שישראל חטאו ויטמאו את ארצי כטומאת נדה היתה לפנו כמו שאין להעניש את האשה על טומאת הנדה כי באונס בא לה מאחרים כן כל עונות בית ישראל היצה"ר גרם להם שירשו מאדם ולכך גם כי אשפך חמתי עליהם לא אכלם לפי שהם בעצמם לא הי' חוטאין ורק אפיץ אותם בגוים ואשפך חמתי לכלות עצים ואבנים: קו) בקישור סוף פרשת ואתחנן שמסיימת אשר אנכי מצוך היום לעשותם להתחלת פרשת עקב שמתחלת והי' עקב תשמעון את המשפטי' האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלקיך לך את הברית וגומר י"ל בהקדם מאמרם ז"ל תנחומא שמיני אין והי' אלא שמחה וצריך פירוש ונראה שהכוונה כי הנה איש ישראל בודאי לא יוכל להיות שמח וטוב לב רק ביודעו ששמר מצות אלקיו אבל אם יודע בעצמו שחטא והכעיס בוראו ועשה פגם בנפשו האיך יערב לו לשמוח ומעתה איך ימצא לעולם בר ישראל בשמחה כי רוב העולם גם אם כשהגיעו בשנים הולכים בדרך הישר אבל אולת קשורה בלב נער ודוד המלך החסיד התפלל חטאת נעורי ופשעי אל תזכור ומעתה גם אם ייטיב מעשיו הלא יכאב ויעצב לבו על שבימי נעוריו לא עשה כרצון הבורא ב"ה אמנם מאחר שהקב"ה ברוב רחמיו מקבל תשובת עמו ישראל השבי' לפניו בכל לב אם כן בשעה שהאדם מטיב מעשיו ומתחרט על העבר מיד יכול להיות שמח וטוב לב דהא הקב"ה מהפך העבר שלא הי' טוב לזמן העתיד שהוא הולך בדרכי השי"ת ולולא זה גם אם חטא רק פעם אחת נגד הבורא ב"ה הי' ראוי' להיות נעצב כל ימי חייו וידוע כי והי' הוא לשון עבר והוי"ו מהפך מעבר לעתיד וזו כוונת חכז"ל ע"י והי' שנתן הקב"ה זה הכח ביד ישראל להפך העבר לעתיד ולהפכו לטוב ע"כ יוכל להיות שמח וטוב לב ולולא זה לא הי' אפשר לאדם להיות שמח לעולם כי מי יאמר חף אנכי מפשע: והנה חכז"ל דרשו ע"ז ג' מהפסוק אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן וראיתי במפרשי' שטעם הדבר עפ"י מה דאיתא בקידושין מ' ר' שמעון בן יוחאי אומר אפי' צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ירמי' ל"ג ואפי' רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שוב רשעו שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו ופריך הש"ס ונהוי, כמחצה עונות וכמחצה זכיות ופירש"י ולמה איבד את הראשונות אמר ר"ל בתוהא על הראשונות ופרש"י מתחרט על כל הטובות שעשה. וא"כ איך אפשר לשלם שכר בעוה"ז אולי בסוף ימיו יהא תוהא על הראשונות ואין מגיע לו שכר אמנם עדיין אין זה מספיק דהא מצינו אצל ישמעאל שאמר הקב"ה באשר הוא שם ולא הביט הקב"ה על מה שעתיד לעשות וא"כ למה לא ישלם הקב"ה שכר המצוה בשעת מעשה וגם זה עצמו טעמא בעי למה כשיהא תוהא על הראשונות יאבד כל שכרו הלא עכ"פ עבד את ה' רוב שניו והקב"ה בעל חסד ואיך ימנע ממנו שכרו אמנם נראה שבכוונה גדולה קבע הקב"ה כן לחוק וחסד גדול עשה עמנו בזה כי הנה כבר אמרו חכז"ל ברכות נ"ח מלכותא דרקיע כעין מלכותא דאדעא וגם למעלה בשמים יש משמאילם התובעי' דין על האדם ובמידת הדין אם אדם חוטא גם אם יתחרט אח"כ בחרטה גמורה אין זה פועל כלום ומידת הדין אמר נפש החוטאת תמות והקב"ה