משמרת אלעזר כ

נכסי המדינה והוא ימלט את כל המדינה בחכמתו. ומעתה מובן היטב המדרש מה ראה הים וינס שהי' קשה להמדרש דמשמע שלא הי' רוצה להקרע רק מפני שראה איזה דבר נקרע והי' קשה להמדרש למה לא הי' רוצה הים להקרע וגם איזה דבר ראה שבזה הוסרה טענתו לזה אמר לכך לא רצה הים להקרע לפי שראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם ונראה כאלו הי' כסף זה בעולה שהרי שאלו זאת מהמצרים וברחו להם והאיך יקרע הים לפני בורחים בממון שאינו שלהם אבל כיון שראה ארונו של יוסף עמהם מיד נקרע כי בזה נזכר שבדין תורה בא להם הכסף כי יוסף קנה נכסי מצרים: ובזה יובנו פסוקי תהלים ק"ה שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף ויקרא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר ויציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל כי לכאורה הי' נראה כעין עולה במה שלקחו ממון שלהם אבל כיון ששלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף ויקרא רעב על הארץ ע"כ שפיר הי' אפשר להתקיים ויוציאם בכסף וזהב ואעפי"כ אין בשבטיו כושל פירוש שלא עשו עולה כי בימי הרעב קנה יוסף את כל נכסי מצרים עפ"י הדין ומצאתי במדרש אבכיר הובא בילקוט שמעוני פ' לך סי' ע"ז וישובו ויחנו לפני פי החירות כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שכל כסף וזהב שכנס יוסף הי' נתן בבעל צפון וכשחזרו נטלוהו שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף וגו' עכ"ד וזה מסכים למה שאמרנו כי ע"י יוסף נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בהיתר כי הוא קנה כל נכסי מצרים בדין ומעתה מתקו דברי חכז"ל שאמרו סוטה י"א מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים כי הוא באמת עצה נפלאה שהקב"ה רצה לקיים מה שהבטיח לאברהם אבינו שאחרי כן יצאו ברכוש גדול והאיך יהי' זה אפשר ולא יתרעמו אוה"ע על ישראל שלקחו הממון שלא כדין לזה הוא עצה עמוקה שנשלח יוסף למצרים ויקנה כל נכסי מצרים בדין. ובזה יומתק לשון לקיים שמשמעו לטובה כי אם כפשוטו שמוסב לקיים כי גר יהי' זרעך זו רעה אבל לפי דברינו דקאי עצה העמוקה על ואחרי כן יצאו ברכוש גדול א"ש לשון לקיים. ומעתה מובן ששפיר ידע יוסף שמה שנאמר ועבדום וענו אותם יתקיים במצרים מאחר שראה בחוש כל ענין חלום פרעה ושמלט הוא את המדינה בחכמתו בודאי הי' זה לתכלית שיתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בדין תורה ולא יהי' חשש עולה בדבר ממילא ידע שיתקיים ועבדום וענו אותם במצרים. ומעתה מבואר כי בשביל שני דברים שלח לפניהם יוסף האחד כדי שבמשך ימי גרותם בארץ מצרים יהי' להם עכ"פ שארית קצת בארץ כי לא יהי' אפשר להונות את ישדאל כי גרים הם ואכלו את כספינו כדרך העולם לעשות עם גרים כי ידוע לכל שכל מה שיש להם בא להם ע"י יוסף ועוד טעם נוסף עפ"י מה דאיתא בזוה"ק כי לולא הי' יוסף מושל על ארץ מצרים והי' נכנע כל הארץ לפניו לא הי' תקומה ח"ו לשארית ישראל כי הי' משתקעים בנו"ן שערי טומאה ותכלית השני כי בעת צאתם יצאו ברכוש גדול וזו שאמר להם יוסף ועתה אל תעצבו כי למחי' שלחני אלקים לפניכם האחד לשום לכם שארית בארץ פירוש כל משך ימי גלותכם שיהי' לכם עכ"פ שארית שלא תשתקעו בטומאת מצרים וגם שלא יוכלו להונות אתכם שאתם אוכלים משלהם ועוד תכלית שני להחיות לכם לפליטה גדולה שבעת צאתכם מארץ מצרים יתקיים מה שהבטיח הקב"ה לאבינו אברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ויהי' בדין ובהיתר: כח) ויאמר יהודא וגו' לכו ונמכרנו לישמעאלים. הנה יש להפליא על יהודא מאחר שרצה להציל את יוסף מדוע לא אמר להם שיניחוהו לגמרי וכן מצינו לחכז"ל סוטה י"ג ב' שאמרו על הפסוק וירד יהוד' מאת אחיו שהורידוהו מגדולתו כי אמרו השבטים אלו אמרת להשיבו היינו שומעין לך. ועוד צריך ביאור שהאלשיך הקדוש פירש וירד מאת אחיו אבל לא מהקב"ה שלא הסכים עמהם בירידתו וצריך להבין הטעם כי לכאורה כדין עשו השבטים וי"ל עפ"י מה שפירש האלשיך הפסוק ויך לב דוד אתו על אשר כרת את הכנף אשר לשאול ויאמר חלילה לי וגו' לשלח ידי בו כי משיח ה' הוא שמואל א' כ"ד ו' ופירש הרבה פעמים מסית היצה"ר את האדם לדבר עבירה ומראה לו שהוא עושה מצוה בדבר והאיך יעשה האדם שיבחין ויכיר אם באמת הוא מצוה או עבירה. ונתן עצה לזה שיעשה חלק קטן מזה הדבר שרוצה לעשות ובזה יבא על הבחינה לידע אם הוא רק מפיתוי היצה"ר המסמא עיני האדם או הוא באמת מצוה כי רשעים מלאים חרטות ולכך מיד שיעשה חלק קטן ממנו לבו אומר לו אם הוא עבירה ירגיש חרטה וצער בלבו וממילא יחדל לעשות הדבר ואם לא ירגיש שום דבר אז ידע שהוא מצוה ויוכל לעשות הדבר. ולא יקבל עונש על חלק הקטן שעשה כדי לנסות אם היא מצוה או עבירה כי עושה עבירה לשמה והנה יועצי דוד אמרו לו שיהרוג את שאול כי מצוה הוא עושה הבא להורגך השכם להרגו ברכות ס"ב ודוד חשש לנפשו אולי זה רק מפיתוי היצר ואין רצון