משמרת אלעזר קצח

יותר אם תרצה לעשות עמדי חסד הורני דרך זו אלך כדי שיהי' באפשרותי לפרנס את עצמי והנמשל כי ישראל חוטאים והקב"ה מאריך להם אף בזכות אבותם אבל אין תכלית בזה כי עד מתי נרבה בחובות ולמה נמתין עד שתתמלא הסאה ח"ו לכן בקשתינו מהקב"ה שיעורר לבבינו לאהבה אותו ולתקן מעשינו ולשלם חובותינו וז"ש נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה מבלי הביט בהם אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך דהיינו שאתה מאריך אף לנו אין זה נחמה לנו שובינו אלקי ישענו והפר כעסך עמנו שיתבטל לגמרי הכעס "עמנו" דהיינו מכחינו ע"י שנתקן מעשינו: ק) במשנה סוף יומא מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל. י"ל דהנה הבטיחונו חכז"ל שבת ק"ד הבא לטהר מסייעין אותו וזה דוקא אם האדם מקבל על עצמו לשמור ולעשות ככל התורה הזאת ורוצה לשעבד כל כוחות גופו לעבודת ה'. אבל אם הוא בוחר לעצמו שמועה זו נאה וזו אינו נאה כמו שאנו רואין בעוה"ר שכל אחד בונה במה לעצמו זה אומר שהוא מדקדק בכל כחו שיהי' כל מאכלי ביתו בחזקת כשרות אבל שבת אינו יכול לשמור וזה אומר שכל התורה רוצה לקיים אבל שתלך אשתו מכוסה בשערה זה אי אפשר לו לקיים וכדומה זה אינו כלום כי התורה חתומה נתנה גיטין ס' ולא נתנה הקב"ה שכל אחד יחתוך לעצמו ממנה מה שנראה לו בעיניו ולזה כוונו חכז"ל שדימו טהרת הקב"ה את ישראל לטהרת המקוה דכמו שאם אדם טובל כל גופו חוץ מאצבע אחד אין טבילתו כלום כן גם הקב"ה מטהר את ישראל רק אם משעבדים כל גופם לעבודת ה' אבל אם יקבל על עצמו כל התורה חוץ מדבר אחד כל קבלתו אינו שוה כלום: קא) הושע י"א בפסוק כי נער ישראל ואהבהו צ"ב כוונת נער י"ל שאמר הקב"ה לדוד המלך אני היום ילדתיך הכוונה עפ"י מה שמבואר בזוה"ק במדבר שאם אדם מקבל על עצמו באמת במחשבתו למסור נפשו וגופו על קדושת שמו יתברך הרי זה חשוב בעיני הקב"ה כאלו מת בפועל והיא סגולה נפלאה ליום הדין שגם אם חטא עבירות שחייב עליהן מיתה בידי שמים גם זה העון יתכפר בשיקבל במחשבתו באמת למסור נפשו על קדושת שמו יתברך ויצייר במחשבה כאלו עומד לפניו תנור אש ומשליכין אותו לתוכו וזו ששיבח הקב"ה את דוד המלך שהי' רגיל בכל יום לקבל על עצמו מסירת נפש והי' בעיני הקב"ה בכל יום כאלו נולד אז וזו אני היום ילדתיך וז"כ הפסוק כי נער ישראל ואהבהו כי תמיד הם בימי נערות לפי שישראל רגילים למסור בכל יום נפשם על קדושת שמו יתברך והבורא ב"ה הוא בוחן לבבות ויודע שהקבלה היא אמת עד שאם הי' בא לידו הי' מקיימה וכמו שספרו לנו חכז"ל ברכות ס"א מרע"ק שאמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצפה מתי יבא לידי ואקיימנה ועכשו שבא לידי לא אקיימנה ואיתא במפרשי' שהכוונה כי לא הי' דבר גדול אצל רע"ק ליהרג על קידוש השם כי בכל יום הי' רגיל למסור נפשו לה' במחשבתו. ובזה יובן הפסוק באיוב י"ג הן יקטלני לו איחל כי לכאור' קשה אם יהרגו אותו מאי ייחל וחכז"ל אמרו ברכות י' אפי' חרב חדה מונחת על צוארו אל ימנע עצמו מן הרחמים ולפי"ז הפירוש שגם אם הוא קרוב להרג ופשוטו של מקרא משמעו הרג ממש ולפי דברינו אפשר לומר שהכוונה כמו שאמר רע"ק שכל ימיו הי' מצפה שיזכה ליהרג על קידוש ה' ולפי"ז י"ל דלו קאי למעלה "הן יקטלנו לו" דהיינו שיהרגוני ע"ד כבוד שמו איחל, לזה ציפיתי כל ימי: קב) איתא במדרש והובא ביע"ד פ"ה השטן אומר לה' ביום הכפורים ישראל גנבי' הם והקב"ה נוטל עונות ישראל ומטמינם תחת פורפירא שלו והשטן בא ורואה כי הקב"ה הטמין אותם אמר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה תהלים פ"ד ויל"ד למה קרא השטן את ישראל גנבי' ועוד צ"ב אם הקב"ה רוצה להטמין עונות ישראל שלא ידע מהם שום ברי' האיך רואה השטן שהשי"ת הטמינם וכי אי אפשר ביד הקב"ה להטמינם בלי שיראה השטן זה ועוד יל"ד על הפסוק שאמר השטן נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה כי לפי מובן הפשוט נראה שהביא הפסוק לראי' שהקב"ה כסה חטאי ישראל לפי שראה הקב"ה הטמין עונותיהם וזה פלא דא"כ הול"ל שהקב"ה כסה חטאי ישראל כמו דכתיב בקרא ולמה אמר הטמין עונותיהם דהא חילוק גדול הוא בין עונות לחטאים. ובפרט דבזה הפסוק עצמו מזכיר גם עון ואצל עון אמר נשאת ואצל חטאתם אמר כסית נראה מזה שהעונות אינו מכסה, י"ל בהקדם לבאר במיכה ז' הפסוק ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצלות ים כל חטאתם ויל"ד למה לא אמר חטאתינו כמו שאמר עונותינו ונראה דהנה הא דשוגג צריך כפרה