משמרת אלעזר קצז

במקדש הי' מזכירין שמו ככתבו ועתה מזכירין רק שם י"ה ונחסר ו"ה ומן הכסא נחסר הא' כדכתיב כי יד על כס וכל זה עשה הקב"ה ושפך חמתו על עצים ואבנים כדי להציל את ישראל ומשכן שם ו"ה משמו והא' מכסא למען הציל את בניו והיתכן שלא נעשה כל מה שביכלתינו לפדות זה המשכון היקר שנתמשכן בעונותינו והלא ראוי' הי' שלא נחשה יומם ולילה מלהשתדל בפדיית המשכון וצריך כל אחד לחזק את חבירו חזק ונתחזק בעד כבוד השי"ת. אלא דלכאורה משמע כי לשוא כל השתדלותינו כי הלא כתיב עמוס ה' ב' נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל א"כ אבדה תקותינו ח"ו אמנם בזוה"ק ויקרא עמוד ה' פירש זה הפסוק עפ"י משל למלך שכעס על אשתו וגרשה לימים זכר את כל מעלותי' ושלח שריו לקרא אותה אליו וכן עשתה ולאחר איזה שנים אירע עוד הפעם שגרשה ושלח שרים אחרי' וחזרה אליו. ובפעם השלישית כשגרשה ונחם על זה ושלח שריו לקרא אותה אליו השיבה אמרי' שלא תוסיף לחזור אליו עד שיבא הוא בעצמו לקרא אותה וכן הנמשל כי בשתי גאולות הראשונות אם כי שלח ה' רוחו הטהור ממרומים לעורר אותנו לתשובה מ"מ אנו בעצמינו קמנו ונתעורר אליו ית"ש אמנם עתה בגלות האחרון הקב"ה יקים שכינתא מעפרא וזו הפירוש לא תוסיף קום מעצמה אבל תוסיף לקום ע"י שיקימה השי"ת כדכתיב יקים את סוכת דוד ומדוקדק דכתיב קום ולא לקום ומעתה יובן כוונת הפסוק שביקש הנביא את ישראל לכו ונשובה אל ה' כ' "הוא טרף" מלשון טרף טורף יוסף שטרף הקב"ה ה"ו מהשם וא' מהכסא "וירפאנו" כדי לרפאות אותנו כי לולי זה ח"ו לא הי' שריד לבית יעקב וא"כ היש בעולם חיוב יותר גדול מלפדות זה המשכן שמשכן בעבור רפואתינו ושלא תאמר שאי אפשר כי כבר אבדה תקותינו ח"ו מדכתיב לא תוסיף קום ע"ז אמר יחיינו מיומים בשתי בתי מקדשות הראשונים נתן בנו חיות שיהי' בנו כח לקום ולשוב אליו וביום השלישי שהוא בנין הבית השלישי ב"ב יקימינו שהוא יקים שכינתא מעפרא ולא נוסיף לקום מעצמינו כדכתיב אקים: צז) עשה עמנו אות לטובה ויראו שונאינו ויבושו כי אתה ה' עזרתנו ונחמתנו כי לך ה' הוחלנו אתה תענה ה' אלקינו. י"ל אפי' בעת שישראל שרוים בצער וצועקים אל ה' עיקר כוונתם כדי שיתקדש ש"ש אבל על צרת עצמם אינן חוששין ולכך מבקשים ישראל אם תרצה להושיענו תעשה זאת באופן זה שע"י ישועה זו יכירו וידעו כל העמים כי אתה ה' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. כי אם תעזור אותנו באופן שיהי' מכוסה כעין דרך הטבע לא יתנחמו ישראל בזה כי הגם שלהם אין נ"מ כי עכ"פ הם נושעים מצרותיהם אבל אין זה בקשתם כי עיקר שברון לבם הוא על העדר כבוד ה' וזו שאמר עשה עמנו אות לטובה באופן זה שיראו שונאינו ויבושו כי אתה ה' עזרתנו ונחמתנו שיראו כל העולם כי הישועה באה ממך ורק באופן זה אני מבקש הישועה ונתן טעם לדבריו כי לך ה' הוחלנו כי מה שבקשנו והרבינו בתפלה לא הי' עבורינו רק לך עבור כבוד שמך הגדול וא"כ בודאי אתה תענה. ודרך צחות אמרתי כי המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה וכיון שישראל שרוין בצרה ואעפי"כ לך ה' הוחלנו מתפללים בעד כבוד השי"ת א"כ ראוי' כי אתה תענה כמו שאמרו חכז"ל שהוא נענה תחלה: צח) זכות ומישור לפני כסאו חסד ורחמים לפני כבודו, י"ל עפ"י שפירשו זה שאמרו תכז"ל סנהדרין ק"ג הקב"ה חותר חתירה מתחת כסא כבודו ומקבל את הרשע בתשובה הכוונה הגם שאין זה כבוד להמלך שאיש אשר סירב כל ימיו לשמוע לפקודת המלך אם בסוף ימיו יחזור בתשובה שיקבלנו. מ"מ הקב"ה מוותר על כבודו כי הוא רוצה שיזכו בניו. וזו הכוונה שחותר חתירה מתחת כסא כבודו דהיינו הגם שהוא נגד כבודו הוא מוותר על כבודו ומקבלו בתשובה. וזו זכות ומישור לפני כסאו בכל זמן שבאו ישראל למשפט לפני כסאו זוכים בדין כי חסד ורחמים לפני כבודו היינו לעשות חסד ורחמים הוא קודם לו מכבודו ומוותר על כבודו ומקבלם בתשובה: צט) בתהלים פ"ה בפסוק נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה, אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך שובינו אלקי ישעינו והפר כעסך עמנו. י"ל עפ"י משל לאחד שהי' לו אוהב נאמן ולפני מותו ביקש שישגיח בעינא פקיחא על בנו יחידו הנשאר אחריו. והנה בעת שהגדיל הנער עמד זה האוהב באמונתו והלוה להנער סך מעות שישא ויתן בהם ולא ארכו הימים והפסיד הנער כל הממון כי לא הי' בקי עוד בטיב משא ומתן ולוה לו פעם שנית והפסיד גם זה כן הוכפל הדבר הרבה פעמים עד שבא הנער אל אוהבו של אביו והתחנן לפניו מה קצי כי תאריך לי הלא אני נעשה תמיד בעל חוב