משמרת אלעזר קצה

כפילות לשון אכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם י"ל שנרמז בפסוק זה מה שהאריכו בספרי מוסר להשכיל כי השי"ת ברב טובו לא הטריח על בריותיו ובכל השנה לא צוה להתענות רק יום אחד וגם אז צוה למצוה לאכול בערב יוה"כ כדי שיהי' להם כח להתענות וידוע שלכן נקרא "שנה" לפי שיש שנ"ה ימים בשנת לבנה ולפי"ז ירמוז הפסוק שמעו שמוע אלי יכולים אתם לשמוע למצותי ואעפי"כ ואכלו טוב כי לא הטרחתי עליכם כי הלא ותתענג בדשן נפשכם כי בשנ"ד ימים מימות השנה התרתי לכם לאכול ולא הזהרתי אתכם רק יום אחד בשנה, ובהמשך וקישור הפסוק י"ל שכל הנאות עוה"ז אין משביעין וכל עוד שיהנה עוד יותר מתאוה וכמו שאמרו חכז"ל קהלת רבה אין אדם מת וחצי תאותו בידו וכמו שאמרו סוכה נ"ב אבר קטן יש באדם משביעו רעב אבל אם אדם מקיים מה דאיתא בשו"ע סי' רל"א שיחשוב בכל עניניו לקיים רצון השי"ת אז ישבע עונג הגוף וגם הנפש והנה ידוע שאם בא לאדם ירושה גדולה או שמצא אוצר גדול שלא עמל בו לא ידקדק בהוצאה ואפי' עבור הנאה מועטת יתן הכסף אבל אם אד עמל וטורח עד שמרויח אז לא יוציא רק לדבר שיש בו תכלית שמשביעו וז"ש אם גם יש לכם כסף שלא טרחתם בו. עכ"פ צריך שיהי' לכם הנאה מועטת אבל גם זה אינו בעניני הנאת עוה"ז וז"ש למה תשקלו כסף בלא לחם שאין לכם שום הנאה עבור כספכם ויגיעכם מכש"כ בכסף שאתם יגעין בו לא הי' לכם להוציא אפי' בלחם דהיינו בהנאה מועטת רק אם יש בו כדי שביעה וז"ש בלא לשבעה שמעו שמוע אלי לקיים בכל דרכיך דעהו ואז אכלו טוב שישביע אתכם ועוד נוסף ע"ז ותתענג בדשן נפשכם שתתענג גם הנפש מאכילתכם: צא) בישעי' נ"ח בפסוק קרא בגרון אל תחשיך כשופר הרם קולך ותגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם וצ"ב מה כוונתו בהדמיון לשופר. י"ל דאמרו חכז"ל כתובות ק"ה ב' האי צורבא מרבנן דמרחמי לי' בני מתא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא וכן הנסיון מלמדנו כי האדם העומד תמיד על המשמר להזהיר את אחיו ולהוכיחם ואינו נושא פנים לשום אדם ימצאו לו תמיד שונאים וידברו תעה עליו לזה צוה הקב"ה להנביא בעת שילך להגיד לעמי פשעם שיעשה עצמו כמו השופר שמכריז קולו והשופר אינו מרגיש אם ידברו עליו ועל קולו דברי לעג ובוז כן גם אתה אל תחוש ללעג הבריות עשה הדברים לשם פועלן וסוף הכבוד לבא: צב) וסוף הפסוק והגד נעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם. צ"ב דהא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום נקראים עם ה' ובעת שחטאו אמר הקב"ה למשה לך רד כי שחת עמך וכאן אמר שיגיד "לעמי" פשעם אם נקראי' עמי שהם עושין רצונו של מקום האיך יש להם פשעי' י"ל דבס"פ אלו מציאות דריש רבי יהודא ברבי אילעאי והגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשים להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות והטעם כי מאחר שהת"ח מתרשלים מלהוכיח את העולם והם לא ידעו במה יכשלו ולכך חושב הקב"ה הזדונות שעושין העמי הארצות כמו שהת"ח הי' עושין אותם וכמו שאמרו חז"ל בספרי ודברים רבה ואשמם בראשיכם שאשמותיהם אתן על ראשי בני ישראל. וז"כ הנביא הגד "לעמי" שהן עושין רצוני "פשעם" שפשע שלהם הוא מה שאני מוכרח לומר לבית יעקב חטאתם כי אלו הי' עומדים על המשמר להזהיר את העם לא הי' נכשלים בעבירות אלו ולכך נחשב להם כאלו עשו בעצמם: צג) בדניאל ט' בפסוק הטה אלקי אזנך ושמע פקח עיניך וראה שממתינו והעיר אשר נקרא שמך עלי' כי לא על צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים, וצ"ב למה הוסיף על השמיעה עוד ראי' ועוד צ"ב דבכל מקום "כי" משמעותו נתינת טעם וכאן אינו מובן מה נתינת טעם הוא זה למה שלפניו אדרבה אם הי' אפשר לבא לפני ה' בצדקה ומע"ט הי' עוד יותר ראוי לשמוע שועתינו למשל שאם אדם מבקש טובה מחבירו צריך להציע לפני חבירו דברי טעם וחן למה הוא מבקש זה הטובה ממנו וחבירו ישקול בפלס אם ראוי זה האיש לעשות עמו טובה זו או לא. אמנם לפעמים אין חוקרין כלל אחריו אם הוא ראוי או לא כגון אם השואל הוא מעונה מאוד מלא פצעים שבר יד או רגל או סומא אז אין חוקרין אחריו כי נתמלא מיד רחמים עליו ונותן לו מבוקשו. והחילוק בין שתיהם הוא כי אם השואל הוא הגון וראוי שימלאו בקשתו אז אין הנותן צריך לראותו כי גם אם רק ישמע מבוקשו וטענותיו ויראה שבקשתו ראוי ונכון מיד ימלא רצונו לא כן השני שאינו הגון וראוי כגון שהוא איש רע מעללים וכדומה רק מפני שהוא מעונה ביסורים