משמרת אלעזר קצא

פה) בתהלים ס"ט בפסוק אלקים אחה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא נכחדו אל יבשו בי קויך ה' אלקים צבאות אל יכלמו בי מבקשיך אלקי ישראל. כי עליך נשאתי חרפה כסתה כלימה פני מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי. י"ל עפ"י משל לאחד מעבדי המלך שחטא נגד המלך בינו לבין עצמו ולא ידע מזה החטא שום אדם רק המלך לבדו וכשרצה המלך לגרשו מעל פניו ולהענישו נפל על פניו ואמר אדוני המלך נא מחול לי לא למעני כ"א למענך כי אם הייתי חוטא נגדך בפרהסי' אז אם היית מעניש אותי אין זה נוגע לכבודך אבל עתה אם יראו העולם כי עבדך מוכה והם אינן יודעין מחטאתי אדרבה חושבי' אותי לעבד נאמן לד' יגרום זה מכאן ולהבא שיתעצלו לעבדך כי יאמרו זו עבודה וזו שכרה. ואם תשיב שאם האמת שאני מבקש רק לכבודך ואין אני מכוון לטובת עצמי א"כ עלי מוטל הדבר לפרסם שכזאת וכזאת עשיתי וידעו העולם שבדין ענשת אותי זה אי אפשר כי כבר אמרו חכז"ל ברכות ל"ב חציף מאן דמפרסם חטאו כשחטא בסתר שהדין שאסור להתודות ברבים על חטא שעשה בסתר וא"כ אין מקום אחר להנצל רק שתמחול לי עוני וז"כ הפסוק אתה ידעת לאולתי "ולא אחר" ואשמותי "ממך" לא נכחדו אבל מכל הבריות הם נכחדים ע"כ אבקשך אל יבושו "בי" קויך ה' אלקים צבאות ואל יכלמו בי מבקשיך אלקי ישראל פירוש שאל יבושו ואל יכלמו על ידי אותן הרוצים לעבדך אם יראו מי שהוא עבד נאמן לפי דעתם נלקה ונענש וא"ת שאפרסם חטאי הלא הציווי "כי עליך נשאתי חרפה" שאסור לי לפרסם החטא כי "כסתה כלימה פני" שאסור לי להיות עז פנים לפרסם החטא אבל מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי שלא הי' מכירין אותי לחוטא וחושבים אותי לעבד נאמן וע"כ אם תענישני יתחלל ח"ו שמך הגדול וימנעו עי"ז מלעבדך: פו) במסורח רוממות קל בגרונם. תהלים קמ"ט. לא יהגו בגרונם תהלים קט"ו קבר פתוח גרונם תהלים ה'. י"ל דהנה אם איש אחד עצל בטבעו בכל הדברים אין הקב"ה מענישו כ"כ אם גם מתעצל במצות אבל איש שהוא זריז לדבר עבירה ורק בעשיית המצוה הוא מתעצל על זה יחרה חרון אף ה'. ולכן בני אדם שששים ושמחים בבתי משתאות וכשבאים לביה"כ הם ישנים ולא נשמע מהם קול דיבור בשעת התפלה וכשמדברים לשה"ר שם ברחובות נתנו קולם לבלוע הביריהם אלו הם רשעים גמורים והנה קבר פתוח הוא לדעתי דמיון לבעל לשון הרע כי כמו שהקבר פתוח עומד מוכן ומזומן לבלוע אדם הניתן לתוכה כן בעלי לשון הרע פיהם פתוח תמיד לבלוע ריעיהם בחץ שחוט לשונם וכן אמרו חכז"ל ערכין ט"ז שלשה"ר הורגת שלשה וא"כ נדמה ממש בעל הלשון הרע לקבר פתוח וז"כ המסורה "רוממות קל בגרונם" בעת התפלה שצריך להיות רוממות אל בגרונם אז "לא יהגו בגרונם" אין להם כח להוציא אף דיבור קל. אבל כשבא לדבר לשה"ר קבר פתוח גרונם אז הם גיבורי כח וגרונם כקבר פתוח לבלוע כל אדם. ומצאתי בס' ישמח משה פ' האזינו שפירש כעין זה שהכוונה על שקודם התפלה מתפללין א' שפתי תפתח ובכל היום פיהם פתוח לדבר דברים אסורים ובעת התפלה מראה כאלו אינו יכול לפתוח פיו ומתפלל ע"ז שיפתחו שפתיו: פז) בפסוק כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. וצ"ב כפילות הלשון יכפר לטהר, י"ל בשנדקדק בתהלים מ' ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם על סלע רגלי כונן אשרי כי אפפו עלי רעות עד אין מספר השיגוני עונתי ולא יכלתי לראות עצמי משערות ראשי ולבי עזבני. י"ל דעבירה גוררת עבירה ולפעמי' רבו העונות כ"כ על האדם עד שהם נעשי' כמחיצת ברזל בינו למקום ית"ש והעונות מחשיכין עיניו עד שאין רואה כלל בעיניו שהוא הולך בדרך רע ואין לו בחירה כלל כי העונות שעשה והמקטריגים שנבראו על ידו הם מושכין אותו בחבלי ברזל לעבירות ואין מניחין אותו לשוב בתשובה עד שכמעט ניטלה הבחירה ממנו ואין יכול לשוב בתשובה מה עושה הקב"ה ברוב רחמיו מוחל חלק מהעונות ומעביר המשחיתים שנבראו האדם עד שיעור שיודע הקב"ה שכבר הוא בבחירתו ואם ירצה לחזק עצמו כבר יש בכחו לחזור בתשובה וז"כ הפסוק ויעלני מבור שאון מטיט היון כי מי שמשוקע בטיט היון גם אם ירצה בכל כחו לילך משם אי אפשר לו ויקם על סלע רגלי כונן אשרי והעמיד אותי על סלע במקום שאם ארצה לילך משם יהי' בכחי לעשות כן ובזה הכין אשרי שנתן כח ברגלי לילך משם. ופירש אח"כ הנמשל כי אפפו "עלי" רעות עד אין מספר שרבו עונתי כ"כ עד שהי' גדולים ממני ולכך אמר "עלי" דהיינו למעלה וחזקים ממני שלא הי' בכחי לעמוד