משמרת אלעזר קפט

ע"י שכבת זרע רותחת ואמרו חכז"ל בגיטין נ"ו שדנין בעוה"ב לאותו האיש בשכבת זרע רותחת והוא מידה כנגד מידה לפי שהרוצים שיחול עליהם רוח טומאה טמאו עצמם בהוצאת זרע לבטלה כי אין לך טומאה גדולה מזה: ומעתה יובן שהי' נימוס הבעל לרקד לפניו וכמו שפירש"י כי ע"י הריקוד יתחממו עד שיוציאו שכבת זרע לבטלה לפי"ז יובן התרגום "ואיתחממו כנימוסיהן" שהנימוס שלהם לרקד הי' התכלית כדי שיתחממו עד שיבאו לידי עבירה כי כן הי' נימוס הבעל לרקד עד שפך דם "עליהם" פירוש עד שעברו על הוצאת ז"ל שאמרו חכז"ל נדה י"ג שכל המוציא זרע לבטלה כאלו שופך דמים וז"ש עד שהי' עליהם עבירה של שפיכת דמים ומעתה נראה שכדברי התרגום מבואר בקרא ולכך לא כתיב "מהם" להורות שהכוונה על הוצאת ז"ל, ונראה שכן הי' נימוס הבעל לרקד לפניו עד שהתחממו לדבר עבירה. ונפלאתי כי עוד היום כשמתאספין נערים ונערות אנשים ונשי' לרקוד קורין בכל הלשונות בעל ונראה כי זהו בעוה"ר שורש פרה ראש ולענה נצמח ונשאר לדורות מטומאת ע"ז בעל שכן הי' חק ונימוס לע"ז הנקרא בעל. וכמה צוחו גאוני ישראל לעקור ע"ז זו מישראל ולא עלתה בידם וכבר נעשה כמעט מנהג סדום על כל חתונה לרקוד בתערובת אנשים ונשים אוי שכך עלתה בימינו ולא רק פושעים כי אם גם אותן אנשים המכנים עצמם יראים ושומרי הדת עושים כן וזה החטא האריך גלותינו ומביא כל הרעות עלינו כמו שהבאתי לעיל בשם הזוה"ק שעל שום דבר בעולם אין הקב"ה מעניש כ"כ כמו קנאת הברית ועכ"פ הי' ראוי שהיראים האמיתים ירחקו עצמם מחתונות כאלו כי בעוה"ר המון עם אין יודעין כלל מאיסור הוצאת זרע לבטלה, וגם זקן ושבע ימים אין לו ידיעה כלל שזה יהי' עבירה ואין עולה על דעתם כלל לשוב ע"ז וימותו ולא בחכמה כי מעולם לא שמעו מזה כי בושין להוכיח ע"ז בפרהסי' כי זה אינו שוה לרוח הזמן, וכל זה עצת מלך זקן וכסיל והגאון ישמח משה פ' תבא כתב שחקר ודרש למה לא בא בן ישי הלא ישראל מדקדקין במצות עד שנתגלה לו כי רק עון הברית גורם שבזה בעוה"ר הדור פרוץ במילואו ואין דורש ואין מבקש, ובהרבה קהלות עושין רקודין לדבר טוב ולהלביש ערומי' וכדומה אוי לטפשי' הללו שמכניסין צלם בהיכל לאבד נפשותם לעשות דבר טוב: ובדברינו יובן מה שספרה התוה"ק בפ' מטות ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב ולכאורה תמוהא מאי נ"מ במאי הרגו אותו אבל לפי מה שכתב הזוה"ק חרב נוקמת נקם ברית שהשי"ת נוקם בחרב נקם הברית יובן היטב כי מי גדול בטומאה זו יותר מבלעם ע"כ הודיעה התוה"ק שהרגו אותו בחרב, וכן בפנחס כתיב ויקח רמח בידו להרגו על נקם הברית, והנה מאחר שדורו של אלי' קלקלו מאוד בקדושת הברית ע"י נביאי הבעל בא אלי' לקנא קנאת ה' צבאות להראות לישראל שאין ממש בבעל ואדרבה כל קדושת ישראל תלוי' בקדושת הברית וכמו שאמר קנא קנאתי כי עזבו בניך בריתך. לפי"ז יובן ונקדים מה דאיתא בזוה"ק פרשת תשא עה"פ וירא העם כי בשש משה שדרשו חכז"ל שבת פ"ט בא שש כשבא שעה ששית כחצות היום אז עשו את העגל ופירש בזוה"ק עפ"י שהקשה פליאה עצומה למה קרא הכתוב עם היוצא ממצרים עם ישראל "ערב רב" וכי לודיים וכושים וכפתורים ותוגרמים הי' דקרא לן ערב רב והלא כולם מצרים הי' ואיך קרא אותן ערב רב שמשמעו עירוב אומות שונות, ותירץ שערב רב הי' חרטומי מצרים שהי' גדולים מאוד בחכמת הכישוף כמו שהעידה התוה"ק עליהם ויעשו גם הם בלהטיהם כן ובראשם שני בני בלעם ובחכמתם הגדולה ובטומאתם הצליחו לעשות את העגל. וכל כחם של אלו המכשפים אינו רק משש שעות ומחצה על היום עד תשע שעות ומחצה ולפני זה ולאחר זה אין להם כח לפעול בכשופם וידוע משש שעות ומחצה מתחיל זמן מנחה גדולה ובתשע שעות ומחצה הוא זמן מנחה קטנה ומזה הטעם נקראו "ערב רב" שהוא זמן מנחה גדולה כי רק אז הם בתקפם וכחם. ולזה כאשר בא שש שאז הם בכחם ולא ירד משה מיד מהרו לעשות את העגל טרם יעבור זמן שליטתם. עכ"ד הקדושים. ובדבריו יומתק כל ענין פרשתינו שמהבוקר עד הצהרים עשו נביאי הבעל כל ההכנות והעבודות הנצרכות להם לטומאתם ולכישופם וירקדו כנימוסיהם ואין קול ואין ענה אבל לא הי' זה מפני שאין הבעל שומע אותם כי אז עדיין אין שליטת כישוף ולכך לא אמר "ואין קשב" שמשמעו שאין שומע להם כי אז עדיין לא הגיע זמן שליטתם ולכך בעת הצהרים כי בא שש וידע אלי' שכעת יבא זמן תוקפם ויעשו כל התפעלות להגיע לתכליתם לכך התל בהם שיקראו בקול גדול כי ידע שאז מוכרחין הם לעשות מה