משמרת אלעזר קפה

להחזיק לו טובה מחויב להשכילו דע שאין אני הנותן רק הקב"ה ואני רק השליח וכמו שספרו חכז"ל מאברהם כשעמדו האורחים מעל שלחנו ורצו לברכו אמר להם כי הברכה אינו מגיע לו רק לבורא שמים וארץ וז"כ אשרי משכיל אל דל שהוא יודע להשכיל את הדל כי ביום רעה ימלטהו ה' הפירוש שלא יחשוב כי הנותן ממלט אותו מרעה רק ה' ממלטו וכן אם אתה עושה טובה עם החולה להחזיקו והפכת משכבו תוכל להשכילו כי ה' יסעדנו על ערש דוי שגם שאתה היית השליח לזה אבל הנותן והממלט והסועד הוא ה': עא) או יאמר עפ"י מאמרם ז"ל ב"ב ט' עה"פ ירמי' י"ח ביקש ירמי' על שונאיו בעת אפך עשה בהם ודרשו חכז"ל אפי' בשעה שעושי' צדקה הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין ופירשו המפורשי' כי ביקש זה לטובתם כי אם הם יתנו צדקה לבני אדם שאינן מהוגנין אז בבא יום הדין וימצאו שאינן ראוין והגונין לזכות בדין אעפי"כ ירחם עליהם הקב"ה כמו שהם נתנו צדקה גם לבני אדם שאינן מהוגנים כן ירחם ה' גם עליהם וז"כ הפסוק "אשרי משכיל אל דל" אשרי למי שיש לו שכל בעת נתינת צדקה לדל שלא ידקדק אחר העני ויתן גם אם אינו הגון וראוי כי עי"ז ביום רעה פירוש ביום שנמצאו עונותיו מרובי' ולא הי' ראוי' לזכות בדין אעפי"כ ימלטהו ה' מידה כנגד מידה כמו שהוא התנהג עם העני וריחם עליו גם אם לא הי' ראוי ולפי"ז יובן מה שאמר רפאה נפשי כי חטאתי לך ופירש האבן עזרא כלומר אעפ"י שחטאתי לך, ולדברינו יובן שאמר מיד אחר זה אכל לחמי הגדיל עלי עקב והיש לך אדם שאינו הגון יותר מזה שמשלם רעה תחת טובה ואעפי"כ ביקש חנני והקימנו ואשלמה להם פירוש ואשלמה לטובה שאשלם להם טובות תחת רעות וא"כ כיון שאני נהגתי לרחם גם על שאינו הגון א"כ גם אתה רפאה נפשי אעפ"י שחטאתי ואינו הגון לרחם עלי: עב) בתהלים מ"ט בפסוק למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני צ"ב למה קראן עון עקבי י"ל דהנה אנו רואים שהיצה"ר התחכם להסית בני אדם באופן חדש כי מאחר שאם הי' מסית את האדם שלא יתענה ביום שמחוייבין להתענות ודאי לא ישמע לקולו לכן איני מסיתו כלל ומניחו להתענות כל היום וכשבא איזה רגעים טרם צאת הככבים אז הס"ם גובר להסיתם במיני פיתוים שכבר הוא לילה באופן שעבור רגע אחת או שתים הוא אבד כל תעניתו ויגע לריק וכן מצוי הוא זה בשבת שלהסית שיחללו שבת אפי' אם הי' נותנין הון רב לא הי' מחללין שבת ובמוצאי ש"ק הוא מסית אותם בחלקלקות לשונו למהר בתפלת מעריב עד שבעוה"ר הרבה נכשלי' בשביל רגע בחילול שבת וכן בתפלה להסית שלא יתפללו או שלא ילכו לביהכ"נ ודאי לא ישמעו לו לכן מניחן לילך לבית הכנסת וכשמגיעין סמוך לגמר התפלה איזה רגעים הוא מסית את המון עם לרוץ מבית התפלה וזה בזיון גדול מורה שאין עושי' המצות בנפש חפיצה ועי"ז תפלתם לא נשמע והוא באמת לפלא עד כמה גבר כח הס"א להחשיך עיניהן של בני אדם לאבד בשביל רגע מה שעמל ויגע בכמה שעות או בכל היום וכן הוא בכל המצות עושה במרמה שיהי' אדם בסוף המצוה עיף ויגע ועושה ברפיון ידים ובזה מבזין המצות ולזה אמר דוד איני מתירא שיסיתני היצה"ר שלא לעשות מצוה או לעשות עבירה וכל יראתי הוא לבסוף כל דבר שם הס"א מתגבר על האדם ומחשיך עיניו ומראה לו היתרים וזו שאמר עון עקבי יסבני: עג) בפ' תצא בפסוק על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ודקדקו המפרשים דתיבת "דבר" כמיותר י"ל דהנה אם פתאום בא האדם לידי עבירה אין עונשו חמור כ"כ כי אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו שטות סוטה ג' ופתאום בא היצה"ר עליו ובלבל מחשבתו ודעתו ואדם יסודו מעפר אין לו כח לעמוד כנגדו אבל אם בני אדם מתאספים יחד ומתיעצים זה עם זה לעשות עולה אז עונשם קשה מאוד כי לאלו אין תירוץ שבא היצה"ר אליהם פתאום ולא הי' להם שהות ופנאי לחשוב מחשבות נגדו כי הלא נשאו ונתנו בזה האיך לעשות עול וז"ש על "דבר" אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים שבאו יחד להתיעץ "ונדברו" איש לרעהו ועלה הסכמה ביניהם שלא ליתן אחד מהם לחם ומים לישראל זה מורה על גודל רשעותם ולכן לא יבאו בקהל ה': עד) בפ' וירא בפסוק ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה וצ"ב ובפרט סיום הפסוק ואם לא אדעה קשה דאם לא עשו למה יעשה להם שום דבר ורש"י נדחק ואם לא יעמדו במרדם וזה דוחק כי פשטות הקרא משמעו שאם לא קאי על עשו משמע שלא עשו י"ל דהנה אחד ביזה את חבירו ואמר לו שהוא גנב וכדומה אם בכל העולם הי' קונסין אותו על איזה זהובים בסדום הי' מכין