משמרת אלעזר קפד

נשמעים אליו כי החליק אליו בעיניו למצא עונו לשנא וכפי' היע"ד דהיינו שישנא המוכיח וא"כ בטוח הוא שלא ישמע לקול המוכיח. וחזר ופירש האיך עלה בידו להסית אותו לשנא המוכיח אותו כי מטעה אותו אל תחשוב שזה המוכיח אותך רוצה להדריכך בדרך הישר כי רק בפיו אומר כן שהוא מכוון לש"ש. ובקרבו ישים ארבו כדי להקניט אותך ולצערך וזו שאמר דברי פיו און ומרמה רק בפיו הוא אומר און ומרמה אבל לא בלבו כי חדל להשכיל להטיב שאין כוונתו להשכילך ולהטיב אותך רק להקניטך ולצערך. והוסיף להגיד לנו מה יהי' סופו של זה האיש שעלה ביד יצרו להסיתו לשנא המוכיח אותו. דכתיב משלי י"ב שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר. כי היצה"ר צריך תמיד למהר מעשהו כי אם יתבונן מעט ימצא שהוא מסיתו לדבר עבירה ואך שקר בימינו ולכך בא פתאום אל האדם להסיתו ועד שלא יתבונן ממהר עליו לעשותו לגמור פעולתו טרם יתגלה השקר וזה לא יעלה בידו רק לפעמים כי בנתים ישמע לקול דברי המוכיח ויופר עצת היצה"ר לא כן זה שהסיתו היצה"ר לשנא המוכיח לזה יוכל היצה"ר להסית היום שיעשה לאחר שמונה ימים עבירה כי אין לו מורא שיתחרט ולא יעשה כעצתו כי אחר שאינו שומע לקול המוכיח אינו יודע כלל שהוא עבירה ואומר על רע טוב וז"ש און יחשוב על משכבו שבעודו על המשכב יחשוב במחשבתו שבעת שיקום יתיצב על דרך לא טוב ולא יחוש היצה"ר שתופר עצתו בנתי' כי רע לא ימאס שהוא אינו יודע למאס את הרע כי לדעתו רע טוב וטוב רע: סט) בתהלים מ"א אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ה' ישמרהו ויחי' יאשר בארץ ואל תתנהו בנפש איביו ויל"ד דהול"ל נותן אל דל מה זה שאמר משכיל אל דל. ב' צ"ב מה כוונתו "ביום רעה". ג' צ"ב למה לא אמר ואל יתנהו ביו"ד כמו שאמר ימלטהו וישמרהו י"ל עפ"י שפרשתי הפסוק בפ' קרח בקר וידע ה' את אשר לו דהרבה פעמים עשר שמור לבעליו לרעתו והנסיון מלמדנו כי הרבה אנשים שהי' נראים לכשרי' ואח"כ כשנתעשרו נתקיים בהם וישמן ישורון ויבעט וכן הי' בענין קרח שמפורסם רוב עשרו ועי"ז נתגאה ונפל לשאול ולכך אם אדם עולה לגדולה ומצליח במעשיו אז אפשר להכירו אם הוא באמת ירא ה' או לא וידוע שבקר הוא כינוי להצלחה ולזריחת השמש וז"ש "בקר" דהיינו בעת ההצלחה אז וידע ה' את אשר לו ניכר לכל העולם מי שהוא באמת עבד ה' וכן להיפך אם אדם נתיסר ביסורין גדולי' ובעניות גדול ג"כ ניכר אם הוא ירא ה' שאינו בועט ביסורי' וסובלם באהבה אמנם יש תקנה לזה שיהי' בטוח שבכל דבר שיבא עליו הן עניות והן עשירות יעמוד בצדקו והוא שאמרו חכז"ל אבות פ"ה מי"ח כל המזכה את הרבי' אין חטא בא על ידו שהפירוש שגם אם לפי טבעו הי' חוטא, הקב"ה משמרו שלא יבא לידי חטא ולכך הגם שבשאר אנשים רגילות העניות להעביר אותן על דעת קונם וכן רגילות שיבעטו מרוב עשרם אבל לזה שמזכה את הרבי' ישמרהו ה' מחטא שלא יזיק לו עשרו ועניו וז"כ הפסוק אשרי משכיל אל דל אין הכוונה שהוא נותן צדקה רק יותר מזה שהוא משכיל לאחרים אל הדל כי משכיל הוא פועל יוצא לאחרים שהוא מעורר גם אחרי' להטיב את הדל ואמר אשרי לו כי "ביום רעה" כשיבא יום שהוא מסוגל לרעה כגון שיבאו הרבה יסורי' עליו או שיעלה לגדולה ימלטהו ה' שלא יחטא כמשפט המזכה את הרבי' שאין חטא בא על ידו וחזר ופירש כוונתו ביום רעה. ואמר ה' ישמרהו ויחיהו יאשר בארץ שיהי' מוצלח מאוד ואל תתנהו בנפש איביו פירוש שהצלחה והעשירות אל תתנהו בנפש איביו דהיינו שלא ימסור העשירות אותו לידי היצה"ר וכן ה' יסעדנו על ערש דוי שאם יהי' מוטל ביסורי' שרגילין בני אדם לבעוט מרוב יסורין ה' יסעיד לבבו שיקבל אותם באהבה וכל זה מפני שה' מלטהו מלחטא לפניו: ע) או יאמר ויבואר גם סוף הפסוק כל משכבו הפכת בחליו דאמרו חכז"ל ב"ב ח' המפייס את העני הוא מתברך יותר ממי שנותן מתנה לעני כי רק אז הצדקה חשובה אם נותנה באופן שלא יתבייש העני שלא יחשוב עצמו כבע"ח להנותן צדקה רק כמי שגזבר שלו נותן לו ממון עצמו והאמת כן הוא שהקב"ה נותן חלקו של העני אצל העשיר כדי שיזכה למצות ובזה פירשתי הפסוק בפ' משפטים ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך שתיבת את מיותר וגם שפתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד אמנם הקב"ה רוצה להזהיר את העשיר שידע כי הברכה ששלח לתבואתו לא הי' רק עבורו כי במה שבירך לחמו רצה לברך גם את לחם העני וז"ש וברך את לחמך פירוש עם לחמך בירך לחם העני כמשפט את שבא לרבות ולכך אם העני רוצה