משמרת אלעזר קפג

ויצא הפסוק והשיבו את האבן על פי הבאר דרמב"ן כתב שבאר בשדה מרמז על ביהמ"ק ושלשה עדרי צאן רובצים עלי' הם השלש רגלים שהתאספו שם כל ישראל וגללו את האבן מעל פי הבאר הוא היצה"ר שנקרא אבן ולפי"ז אין ביאור למה שאמר אח"כ שהשיבו את האבן למקומו. אמנם תכלית היצה"ר לא הי' שישמעו בני אדם להסתתו ויעברו על התורה אדרבה שיכבשו אותו ועי"ז יגדל שכרם כי כבשו היצה"ר וא"כ ראינו שאם כובשים את היצה"ר אז נשלם תכלית בריאתו וגם לו יש שכר כי על ידו עלו ישראל למדריגה גדולה אבל אם ישמעו לו ויעברו על התורה אז נתבטל תכלית בריאתו והוא כאין ממש וזה שאמר בזה שגללו את האבן מעל פי הבאר בזה עצמו השיבו את האבן למקומו דהיינו לתכלית בריאתו. וזו שאמר השי"ת אל הנחש "הוא ישופך" אם האדם ינצחך "הראש" אז אתה חשוב כראש כי על ידך זכה לבא למדריגה גדולה "ואתה תשופנו" אבל אם אתה תנצחו "עקב" אז גם אתה משופל כי נאבד תכלית בריאתך. עכ"ד הקדושים. ולפי"ז יש לומר שזו כוונת הפסוק כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלקיך בידך שהכוונה על מלחמת היצר אז "ושבית" אם אתה תנצח אותו "שביו" אז גם הוא היצה"ר נצח המלחמה כי רק אז יש לו שכר ונשלם תכלית בריאתו אם האדם מנצח אותו: סז) במס' ר"ה ט"ז למה תוקעין בשופר של איל א"ר אבא א"ל הקב"ה לישראל תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידתו של יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמכם לפני ויל"ד למה אמר עקידתו של יצחק הלא אברהם עקד אותו וכן אנו אומרים זכור לנו העקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו. וגם להבין הכוונה שמעלה עליהם כאלו עקדו את עצמם י"ל עפ"י שפירשתי באות ו' הפסוק ולא חשכת את בנך דע"י שלא ביקש אברהם שימתין לו הקב"ה בהעקידה עד שיוליד יצחק נחשב כל אחד מישראל כאלו עקד עצמו לפני ה' כי מאחר שעדיין לא הוליד יצחק א"כ כולנו היינו בכח יצחק בעת העקידה ולפי"ז יובן כי יצחק עקד אותו אברהם אבל כל זרע יצחק עקד יצחק כי הוא ברצון נפשו הכריח כל יוצאי חלציו להעקד וא"כ כל אחד מישראל כבר מסר נפשו על קדושת השם שכבר נעקד לפניו וז"ש תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם. עקידת יצחק בן אברהם שאזכור לכם מה שעקד אותם עם יצחק אלא דלכאורה בשלמא יצחק ברצון נפשו מסר עצמו להעקידה אבל יוצאי חלציו לא עקדו עצמם רק יצחק עקד אותם לזה אמר ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמכם פירוש ברצון לפני. ועוד יש לפרש עפ"י מה שאמרו חכז"ל במס' ברכות י' כל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו משה אמר זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב לכך נאמר לולי משה בחירו עמד בפרץ. וכל מי שתולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים חזקי' אמר זכר נא חת אשר התהלכתי לפניך נאמר וגנותי על העיר למען דוד עבדי וז"ש אם תקעו בשופר של איל לזכור לכם עקידת יצחק אני תולה בזכות עצמכם ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמכם: סח) בתהלים ל"ו בפסוק דברי פיו און ומרמה חדל להשכיל להיטיב ויל"ד דברי פיו כמיותר, וגם להבין אומרו להשכיל להטיב שמשמעו פועל יוצא לאחרים י"ל דהנה אם אדם מוכיח וכוונתו זכה קבלה לנו דברים היוצאים מן הלב נכנסין אל הלב ויעשו רושם בלב השומעים. אבל אם אין יוצאים מן הלב ורק מפיו כי לבו בל עמו אז גם אם ירבה כחול דברי מוסר לא יפעל כלום אצל השומעים. וז"כ הפסוק אם רק "דברי פיו" און ומרמה אם רק פיו יזכיר להשומעים און ולבו בל עמו אז חדל להשכיל להטיב לא יעלה בידו להשיב רבים מעון. ובקישור לפסוק שלאחריו און יחשב על משכבו יתיצב על דרך לא טוב רע לא ימאס י"ל עפ"י שפירש הגאון בעל יע"ד הפסוקים נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלקים לנגד עיניו כי החליק אליו בעיניו למצא עונו לשנא שהיצה"ר בתחבולות עושה מלחמה את האדם כי בבאו אל האדם להסיתו מבלבל דעתו ושכלו ומכניס בו רוח שטות לחטא אך מורא יעלה על ראשו אולי יבא המוכיח ויגלה קלונו שהיצה"ר שם רשת לרגליו ללכדו לזה עושה כל התפעלות להכניס שנאה בלבו על המוכיח ואז בטוח הוא שלא ישמע לדברי המוכיח ויהי' אפשר לו להסיתו לכל דבר שירצה וז"ש כי החליק אליו בעיניו "למצא עונו לשנא'" דהיינו שישנא מי שרגיל למצא עונו שהוא המוכיח ולדרכו פרשתי גם פסוק הראשון נאום פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלקים לנגד עיניו, ולפי"ז אפשר לומר שפירושו נאום פשע לרשע, פירוש אם שהיושר והחיוב לומר לרשע פשעו אעפי"כ "בקרב לבי" נשאר בקרב לבי ולא הוצאתיו לפועל כי אני יודע כי אין פחד אלקים לנגד עיניו וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. יבמות כ"ה ואמר הטעם שהוא יודע שלא יהי' דברי תוכחתו