משמרת אלעזר קעח

אז במדבר ותירץ עפ"י שהקשו תוס' פסחים מ"ו דמאחר דאמרינן הואיל אם כן יתבטלו כל מלאכות שבת דנימא הואיל וחזי לחולה שיש בו סכנה ותירצו דחולה שיש בו סכנה לא שכיח ולפי"ז קשה לר"א דס"ל שבת קכ"ט כורתין עצים לעשות פחמי' לעשות כלי ברזל למילה למה הי' המקושש עצים חייב מיתה נימא הואיל וחזי לעשות הפחמי' לעשות כלי ברזל למילה דהא אמרו בש"ס זבחים פרק כל התדיר דמילה שכיח ותירץ דהא אמרו חכז"ל יבמות ע' דבמדבר לא מלו ישראל את בניהם וא"כ אין מקום לומר הואיל ושפיר נתחייב מיתה וז"ש לפי שהי' מקושש עצים במדבר לכך נתחייב מיתה אבל במקום אחר לא הי' חייב מיתה דהוי אמרינן הואיל וחזי לעשות כלי ברזל למילה עכ"ד והנה לכאור' יש לפקפק בזה דהא אמרו חז"ל בספרי עה"פ כי שמרו אמרתיך ובריתך ינצורו ששבט לוי מלו את בניהם גם במדבר והובא שם ברש"י עה"ת דשבט לוי מלו במדבר ואולי ס"ל דכיון דרק שבט אחד מלו את בניהם לא חשיב שכיח ועכ"פ ראינו דלשיטת ר"א הי' מקו' להסתפק שיהי' פטור לגמרי ממיתה אם נימא הואיל וא"כ לשיטת ר"א הי' אפשר לומר שספיקו של משה רבינו הי' אם חייב המקושש מיתה או לא אמנם מבואר בש"ס כי רע"ק חולק על ר"א וס"ל דמכשירי מצוה אין דוחין את השבת ולשיטתו עכ"ח צריכין לומר שלא נסתפק משה רבינו אם חייב המקושש מיתה דהא כבר נאמר מחללי' מות יומת אלא שנסתפק באיזה מיתה יומת וזו שהקדי' רבי חידקא שהי' שמעון השקמוני מתלמידי רע"ק דס"ל דמכשירי מצוה אין דוחין את השבת ולכך אמר יודע הי' משה רבינו שהמקושש במיתה אלא שלא ידע באיזה מיתה ימות אבל אי לא הי' מתלמידי רע"ק שפיר הי' אפשר לומר שנסתפק אם חייב מיתה כלל אע"ג שנאמר מחללי' מות יומת דאפשר הוא פטור מטעם הואיל. ועוד יותר פשוט י"ל דהא נחלקו בזה תנאים אם אמרינן הואיל וא"כ י"ל שבזה נסתפק מרע"ה אם אמרינן הואיל ופטור: נב) בהושע י"ד שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברי' ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וגו' צ"ב מה הכוונה באמרו עד ה' אלקיך ועוד יל"ד דבפסוק השני אמר אל ה'. ועוד הקשו חכז"ל יומא פ"ו הא עון הוא וקרי לי' מכשול עוד צ"ב למה כוון באמרו קחו עמכם דברי' איזה דברי' יקחו עמהם וגם הלשון כל תשא עון קשה דהול"ל תשא כל עון י"ל דאמרו חכז"ל אבות פ"ה מי"ח המחטיא את הרבי' אין מספיקין בידו לעשות תשובה וביארו המפרשי' שאין הכוונה שאם עושה תשובה שלימה בכל לב ובכל נפש שלא יקבלו הקב"ה בתשובה רק הכוונה כי לכל שאר חוטא מיד שנותן אל לבו לשוב בתשובה הקב"ה עוזר לו כמשאחכז"ל שבת ק"ד הבא לטהר מסייעין אותו כי לולא עזר השי"ת קשה מאוד לעמוד נגד היצה"ר כמאז"ל סוכה נ"ב בפרט למי שכבר נתן מקום להיצה"ר למשול עליו אבל למי שהחטיא את הרבי' אין עוזרים לו מן השמים וזו שאין מספיקין בידו לעשות תשובה אבל אם הוא מעצמו מתחזק בכל כחו לשוב בתשובה ומנצח את היצה"ר מקבלין אותו בתשובה ונראה שלזה הכוונה כתיב פעם שישוב עד ה' ופעם כתיב שישוב אל ה' כי אם לא החטיא את הרבים אינו צריך לשוב כל הדרך הרחוק שנתרחק מעם ה' כי השי"ת מקדי' עצמו אליו וידו פתוחה לקבל תשובה ומיד שמסכי' בלבו לשוב אל ה' הקב"ה מקרב עצמו אליו ונתקיי' שובו אלי ואשוב אליכם זכרי' א' דהיינו שגם אם יתרחקו מאוד מהקב"ה מיד שיתחילו ישראל בקצה השני לשוב אל ה' ולחזור לאחוריהם הקב"ה ישוב אליהם מקצה האחד אבל אם החטיא את הרבים אז אין הקב"ה מקרב עצמו אליו יצריך הוא בעצמו לשוב כל הדרך הרחוק שנתרחק מאת ה' עד הגיעו עד ה' ולזה אמר עד ה' משא"כ במי שלא החטיא את הרבי' אמר אל ה' כי קרוב ה' אליו: אמנם יש תקנה גם למי שהחטיא את הרבים שיעזרוהו מן השמים לשוב בתשובה והוא שאם עשה איזה דבר עבירה בפרהסי' עד שאחרי' למדו ממנו לעשות זו העבירה אז יעשה גם התשובה ברבים ויתודה ברבי' ויאמר מה שעשיתי אז בדרך רע הייתי עומד והנני מתחרט מעומק הלב על שחטאתי נגד הבורא ב"ה ואז גם האחרי' שלמדו להרע ממנו יתעוררו לשוב בתשובה ולאחר שהתודה ברבי' יכול לחנ' ולבקש סליחה מלפני ה' ובודאי ועזרוהו מן השמי' מאחר שכבר תיקן מה שהכשיל את אחרים ע"י שהתודה ברבים וז"כ הפסוק שובה ישראל עד ה' אלקיך פירוש שמעצמכם צריכי' אתם להתחזק בכל עוז לשוב הדרך הרחוק עד ה' כי לא יעזרו אתכם מן השמי' ונתן טעם לזה "כי כשלת בעונך" פירוש מפני שהכשלת אחרי' בעונך והמחטיא את הרבי' אין מספיקין בידו לעשות תשובה אמנם יש עצה שיעזרו אתכם מן השמי' לשוב בתשובה והוא "קחו עמכם דברי'", דהיינו וידוי דברי' להתודות בפרהסי' אז ושובו אל ה' כי יסייעו אתכם מן