משמרת אלעזר קעז

ובדברינו אמרנו ליתן טעם על הא שנשתבחה התוה"ק בארץ הקדושה שהיא ארץ זבת חלב ודבש ולמה רק דבש הלא ז' מינין הן שנשתבחה בהן ארץ ישראל ונראה. כי ידוע שארץ ישראל מסוגלת לשמור התוה"ק וכן כתב הרמב"ן שאבותינו הקדושים שמרו התורה רק בא"י ולכן כשבא יעקב סמוך לגבול א"י מתה רחל כי אויר א"י מחכי' והוא אויר קדוש ומסייע להיושבי' בה להיות קדושי' וטהורי'. וי"ל שלכן נקראת ארץ צבי שהם נוטריקון ינחני במעגלי צדק. ולפי"ז י"ל שבזה שיבח הקב"ה את ארץ הקדושה שהבא אלי' לעולם לא יופסד כטבע הדבש שכל דבר שלם הבא אל תוכו ישמור לעולם ולא יופסד אמנם לפי שטבע הדבש לשמור רק דברי' שלימי' וטבע א"י יותר מזה שמכפרת גם עון וגם מסייעת לשוב בתשובה שלימה כמו שאמרו חכז"ל כתובות קי"א כל ההולך בה ד' אמות הוא נשוי עון לכן הקדי' שהיא ארץ זבת חלב כי המג"א כתב בסי' תצ"ד שלכך המנהג לאכול בשבועות חלב שהוא דמיון לישראל שכשיצאו ישראל ממצרי' הי' משוקעי' במ"ט שערי טומאה ואיתא בזוה"ק שימי הספירה הי' דוגמת ספירת נקיי' לאשה נדה וידוע הדם נעכר ונעשה חלב שהי' מתחלתו רע שהוא דמיון לדם שהוא דין ואח"כ נעשה חלב שהוא רחמים וזו ששיבחה התוה"ק את ארץ ישראל שטבעה כטבע החלב שכל הבא לדור בה שב בתשובה שלימה כדמיון החלב שדם נעכר ונעשה חלב ואח"כ יש לו טבע דבש שכל שנעשה שלם לעולם לא יופסד וישאר בשלימותו והשי"ת יזכנו לראותה בבנינה ויטהר לבבינו לעבדו בלב שלם: מח) השבת שבין ראש השנה ליוה"כ נקרא שבת תשובה, י"ל דאי' בירושלמי שבת פ"א ה"ג שא"ל ר' חייא לרב ששבעה ימי' יאכל חולין בטהרה ואיתא או"ח סי' ת"רד שהכוונה על שבעה ימי' שבין ר"ה ליוה"כ הגם שבכל השנה אינו אוכל חולין בטהרה בשבעה ימי' אלו יחמיר על עצמו ומזה למדו הפוסקי' להחמיר בז' ימי' אלו בפת עכו"ם וכדומה והנה בודאי לא במקרה בא זה שיש בין ראש השנה ליוה"כ שבעה ימי' דייקא וכתב האר"י הקדוש שבכל יום יתקן מה שפגם בכל השנה באותו יום כגון ביום ראשון לשבת יתקן כל יום ראשון בשבת מכל השנה וכן בכל יום ויום ולפי"ז ביום שבת קודש שבין ר"ה ליוה"כ צריכין לתקן מה שפגמנו בכבוד השבת בכל השנה ומעתה יובן היטב כי לכך נקרא "שבת תשובה" לפי שביום הזה החיוב לשוב בתשובה על מה שעברנו בענין שבת בכל השנה: מט) בפ' ויקהל בפסוק ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברי' אשר צוה ה' "לעשת אתם" ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קדש וצ"ב למה אמר לעשת אתם הלא כל הציווי הוא רק מניעה ממלאכה והוא שב ואל תעשה וגם תיבת "לכם" כמיותר י"ל דמצות עונג שבת הוא מדברי קבלה ונרמז ג"כ בתוה"ק בתיבת "לכם" וכמו שאמר רבא בפסחי' ס"ח הכל מודי' בשבת דבעינן נמי לכם דכתיב וקראה לשבת ענג הרי שעונג שבת הוא נכלל בתיבת לכם ולפי"ז יובן שאמר וביום השביעו מקרא קודש יהי' לכם דהיינו גם מה שתתענגו בצרכי הגוף שהוא נכלל בתיבת לכם יהי' קדוש שיאכלו וישתו לכבוד קדושת היום ולא למלאות התאוה ומעתה א"ש שאמר לעשות אתם שהכוונה על עונג שבת שצריכין לעשות בפועל ובמעשה ועיין עוד בחלק אור עולם אות ל"ח: נ) בפרשת קדשים איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' וצ"ב חיבור שתי דברי' אלו י"ל דחכז"ל אמרו דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא והובא במדרש רבה ס"פ בהר אימיה דר"ש בן יוחאי כד הוי משתעיא מותר מילין בשבתא הוה אמר לה שבתא הוא והות שתקה והובא בתוס' שבת קי"ח הרי שאמו ספרה איזה דבר שלא הי' צורך לה ואמר לה רשב"י שבת היום ושתקה ולכאור' נראה דבר זר ונראה שמרומז בפסוק זה דכתבו בשם האר"י הקדוש שבתותי היינו שבתות של הקב"ה ומאיזה דבר שבת הקב"ה ביום השבת מהדיבור כמו שנאמר בדבר ה' שמי' נעשו ומזה שבת ביום השבת מזה תלמדו לשבות ביום השבת שלא לדבר דיבור של חול ולפי"ז יובן סמיכת הפסוק אעפ"י שהזהרתיך איש אמו ואביו תיראו אעפי"כ ואת שבתותי תשמורו להזהר מדיבור של חול שאם ישמע מאבותיו דיבור של חול בשבת מותר להזכירם ולומר שבת היום כעובדא דרשב"י ומצאתי קצת מפי' בס' נועמ"ג: נא) במס' ב"ב דף קי"ט אמר רבי חידקא שמעון השקמוני הי' לי חבר מתלמידי רע"ק וכך הי' שמעון השקמוני אומר יודע הי' משה רבינו שהמקושש במיתה אלא שלא הי' יודע באיזה מיתה וצריך ביאור למה עשה הקדמה בזה שהי' מתלמידי רע"ק ונלע"ד דהנה הגאון בעל שאגת ארי' פירש הפסוק וימצא איש מקושש עצים במדבר דלכאור' קשה למה הוצרך לומר במדבר דהרי כל ישראל היו