משמרת אלעזר קעו

זכאים מהדין. אם תחלה ראשיכם ואח"כ שבטיכם וגומר שיהי' הכל בהדרגה שיבאו תמיד הצדיקים וגדולי הדור בתחלה לדין אז יעמוד זכותם גם להנשארים. ואמר המדרש ע"ז הפוך רשעי' דהיינו אם היית מהפך את הרשעים לדונם תחלה "ואינה" הי' כלים אבל ובית צדיקים גם אז יעמוד: מו) בפ' קדשים בפסוק קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם, איתא בויק"ר יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם וצ"ב איזה הו"א הי' שיתקדש האדם בקדושת השי"ת, י"ל דבינה לעתים פירש הפסוק זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אתו זכר ונקיבה בראם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם, הכפלים מבוארים וגם אומרו בסוף בהבראם הוא קשה כי למה לא תלה הבריאה אליו ית"ש כמו שאמר בתחלה ביום ברא אלקים, דהכוונה דאל תחשוב כי בהיותו נקרא אדם הי' שמו ראוי' לו מתחלת ברייתו כי אין הדבר כן, אלא לפי שביום שבראם האל ית' בראם שיהי' דומין לו במה שכאשר שלמותו ית' הוא מצד עצמו כן שלימות האדם יהי' מני' ובי' שהוא ישלים את עצמו ולא בדמותו ממש אלא כדמיון רחוק כביכול כי אין הענינים שוים לפי כי שלימותו יתברך אשר הוא מעצמותו ולא בא לו מזולתו אינו שלימות קניני הבא אחר ההעדר או החסרון חלילה כי מעולם לנצח נצחים הי' הוא יתברך ושלמותו הכל דבר אחד. אבל בהאדם אינו כן כי תחלה זכר ונקיבה בראם ככל מין ב"ח שיש במינם זכר ונקיבה, אכן קרא את שמם אדם ביום שהם מתפעלים בעצמם כמו והבית בהבנותו שבוראי' א"ע ע"י החליף נטייתם אל נטי' שכלית שאז יקראו אדם בעצם ומתחלה נקראו כך על שהי' זה בכחם עכ"ד לפי"ז יובן מאחר שאמר כי קדוש אני הוא כנתינת טעם שלכן אני מבקש מכם קדושים תהיו הכוונה הוא שהקב"ה מבקש מאתנו קדושי' תהי' דהיינו מעצמכם תעשו קדושים כי קדוש אני ה' לפי שאני קדוש קדושת עצמי ואתם נבראתם בדמותי ובצלמי ראוי' גם לכם להתקדש בקדושה מעצמכם וזה שאמר יכול כמוני לא הי' הכוונה שיהי' הקדושה של ישראל כמו של הקב"ה רק שתהא הקדושה שלכם דומה לקדושה שלי לפי שאתם בא לכם הקדושה מעצמכם וכן אני עז"א כמו שפי' הבינה לעתים שחלילה לדמות זה לזה כי חלק קדושתינו בא לנו אחר ההעדר אבל קדושת הבורא ב"ה הוא עצמי וז"ש ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם פירוש אתם "קדושים תהי'" שמשמעו הוי' בתר העדר שתהי' קדושי' לאחר שמקדם לא הייתם קדושי' אבל כי קדוש אני בעצם לעולם ולנצח נצחים: ובדברינו יש לפרש מה דאיתא בב"ר כשברא הקב"ה את אדה"ר אמרו מה"ש מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו א"ל הקב"ה שאלו אותו מה שמו והלכו מה"ש ושאלו את אדה"ר מה שמו והשיב להם אדם א"ל הקב"ה ראיתם שבינה יתירה יש בו מבכם. וצ"ב איזה בינה יתירה ולפי דלא הי' ראוי' לו לקרא בשם אדם רק לאחר שברא את עצמו שהפך נטייתו אל עבודת ה' והא שנקרא אדם בתחלת הבריאה הוא לפי שכן הי' בכחו. ובזה גדולים צדיקי' ממה"ש שבצדיקי' אפשר לומר ביום "הבראם" שבוראי' את עצמם כי יש להם בחירה לא כן במה"ש שעומדי' תמיד על מדרגתם ולכן נקרא האדם בשמו לפי שבזה נדמה כחו לבוראו שקדושתו בא מעצמו וכמו שכתבנו למעלה ולכך נקרא אדם ע"ש אדמה לעליון וז"ש "אדם" שמי בזה הראה להם בינה גדולה שהלא מבין ומשיג מה שבכחו ויש לו חלק גדולה בזה מהמלאכים כי הוא נקרא אדם ביום הבראו משא"כ מלאכי שרת קדושתם באה להם מה': מז) המנהג בישראל לאכול דבש בר"ה י"ל טעם עפ"י שכתב האלשיך בשיר השירים כי דבש הוא תחלתו טוב מאוד דהיינו ציצי' ופרחי' כן ג"כ סופו הוא טוב מאוד עכ"ד ולפי"ז מובן שהוא סימן יפה ורמז שכמו שהדבש הי' בתחלתו טוב ונשאר כן גם בסופו כן גם אנו כמו שתחלת השנה מתוק שאוכלין דבש כן יהי' גם כל השנה וסוף השנה וכן ראינו מטבע הדבש שאם יפול לתוכו דבר חתוך או פרוס במעט זמן מהר מאוד יופסד וישתנה צורתו ולא יהי' הפרש בינו לבין הדבש ואם הי' עומד בפ"ע הי'. יכול להשאר קיי' עוד זמן מה ולעומת זה אם נפל דבר שלם בדבש יתקיים בו שני' הרבה ולא יופסד ואם הי' עומד בפ"ע הי' נפסד כבר והוא דבר פלא מהיפוך אל היפוך אבל באמת הוא הדבר אשר דברנו כי טיב הדבש שמתחלתו טוב וגם סופו טוב ולכן גם דבר שבא אל תוכו אם הוא טוב ושלם נשאר בשלימותו אבל אם כבר חתוך ופרוס נפסד מיד ולזה בא הרמז שאם ימצאו ישראל שלמי' בר"ה יתקיימו כל השנה ולא יגיע להם שום הפסד