משמרת אלעזר קעה

ויהרוג אותו אמנם הוא לא עשה כן וזו שסיפר הכתוב ויקם מתוך העדה במעמד כל ישראל ויקח רמח "בידו" פירוש בפרסום לעיני כל שידעו הכל שהוא הולך להרוג את זמרי וכיון שכל ישראל ראו ולא מיחו בידו הרי נתגלה בפירוש להמשחית שכל ישראל התנגדו לעוברי עבירה ורק שיראו לנפשותם ובעת שקם פנחס להרגו קבלוהו בשמחה ובזה ביטל כח המשחית מעל בני ישראל במה שקם מתוך העדה ובמה שלקח הרומח בידו דייקא. וז"ש פנחס בן אלעזר "השיב" את חמתי השיב דייקא שהשיבו למקום הראשון כי בתחלה יוצא המשחית רק נגד עושי העבירה רק אח"כ כיון שניתן רשות למשחית אין מבחין בין טוב לרע דהיינו למי ששתק ולא מיחה בעוברי עבירה והוא השיבו למקומו הראשון כי הראה את המשחית אשר קנא קנאתי בתוכם שבתוך לבבם גם הם קנאו על דבר עבירה והראי' שלא מיחו בידו בעת שראו אותו הולך להרגו ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי על שלא מיחו בזמרי. ומצאתי שכתב הספורני וז"ל שעשה נקמה לעיני כולם כדי שבראותם זה ולא ימחו יכופר על אשר לא מיחו בפושעים ובזה השיב את חמתי מעליהם עכ"ל. וזו כעין הפירוש שכתבתי: מג) או יאמר כי כל הדינין נמתקין בשרשן כי מאתו ית' לא תצא רעות ושם במקור הכל רחמים גמורים רק אצל המקבלים מתהפך לדין ע"י מעשיהם ולכך אמר שהשיב פנחס את החימה היינו שהשיבו להמקור שמשם יצא ובמקורו נמתק הדין לרחמים ועי"ז ויכפר על בני ישראל: מד) בתהלים צ"ט ועז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית וצריך ביאור חיבור וקישור שהקב"ה אוהב משפט וכונן משרים ובפרט סיום הפסוק אתה עשית צ"ב. וי"ל ידוע הפלפול שבין ישראל לאביהם שבשמים שישראל אומרי' השיבנו ה' אליך ונשובה סוף איכה והקב"ה אומר שובו אלי נאם ה' צבאות ואשוב אליכם זכרי' א' ג'. והענין הוא כי ישראל טוענין מאחר שהקב"ה שומר תורתו כמבואר בירושלמי ומחויב לקיים מה שכתב בתורתו עזב תעזב עמו ולכך ישראל מבקשים מהקב"ה שיקים אותם מעפרן וישיבם אליו והקב"ה משיב כי הדין הוא עזב תעזב "עמו" דהיינו אם הבעלים עשו כל מה שביכלתן ואי אפשר להם להקי' מעצמן אז החיוב לעזור אותן אבל אם ישבו הבעלים מן הצד ואומרי' עליך המצוה לפרוק ולטעון אינו מחוייב לעזרן כדאי' ב"מ ל' והקב"ה היודע משקל כל כוחות משיב שעדיין לא עשו ישראל כל מה שבכחן לעשות ולא חל עליו ית' חיוב המצוה עזוב תעזוב עמו לכך משיב שובו אלי מקודם צריכין אתם לעשות כל מה שביכלתם לשוב אלי ואח"כ אם לא הי' לכם כח אז ואשוב אליכם לעזור אתכם. והנה אמרו במדרש שהקב"ה מתנהג עם האדם כמו שהאדם עצמו מתנהג וע"ז נאמר ה' צלך כמו שהצל עושה כל מה שהאדם עושה כן גם הקב"ה מתנהג עם כל אדם כפי מידתו. ולפי"ז אם ישראל יעשו לפנים משורת הדין ויעזרו את חבריהם ולא ידקדקו אם הי' בכחו לעזור את עצמו וכן בענין הצדקה שלא ידקדקו אם העני הי' יכול לעשות מלאכה אז גם הקב"ה יעשה עמהם לפנים משורת הדין ויעזרם ויקימם ולא ידקדק אם הי' בכחם לעמוד מעצמם ופירשו חז"ל ב"מ ל"ה הפסוק ועשית הישר והטוב שיעשו לפנים משורת הדין. ולפי"ז יובן כוונת הפסוק "ועז מלך משפט אהב" מאחר שעזו של מלך הוא המשפט ואתה אוהב את המשפט וא"כ יש לתמוה על כי אתה כוננת "מישרים" שהוא הישר והטוב שכוננת בישראל שיעשו לפנים משורת הדין. וע"ז משיב "משפט וצדקה "ביעקב" אתה עשית" פירוש אתה עשית תמיד עם יעקב כמו שיעקב מתנהג אם הי' נהוג ביעקב משפט התנהגת עמו במשפט. ואם הי' נהוג ביעקב צדקה צדק משלך ותן לו אז גם אתה התנהגת עמו בצדקה ולכן מאחר שרצונך להתנהג עם בניך לפנים משורת הדין לכן אעפ"י שמשפט אהב אתה כוננת מישרים בישראל. וכן דרשו חכז"ל ר"ה י"ז למי נושא עון למי שעובר על פשע: מה) בפ' נצבים בפסוק אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכ' ושוטריכם כל איש ישראל ואיתא במדרש ע"ז משלי י"ב הפוך רשעים ואינם ובית צדיקי' יעמד. י"ל עפ"י דאיתא ר"ה ט"ז מלך וציבור מלך נכנס תחלה לדין שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל. י"ל שאם יעמדו הצדיקי' קודם בדין ויוצאין זכאין מאת פני המלך עומד זכותם להבאים אחריהם ולפי"ז אם הי' להיפך שהי' דנין קודם את הרשעים ואח"כ את הצדיקי' אעפי"כ הי' הצדיקים עומדין בדין אבל הרשעים הי' נאבדים ולכך חסד עשה השי"ת שדן קודם גדולי ישראל וצדיקים שבהם וז"ש הפסוק אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם דעו באיזה אופן אפשר שיהי' לכם עמידה וקיום לפני ה' אלקיכם שתצאו