משמרת אלעזר קעד

מא) או יאמר ויתישב גם לשון "חשבונו של עולם" וגם לשון הגמרא שם במס' ב"ב ע"ח ונירם אבד חשבון ונירם אומר רשע אין רם אבד חשבונו של עולם וצריך ביאור למה דוקא המתגאה שאומר אין רם אבד החשבון וי"ל דמהרש"א מכות כ"ג דייק בח"א לשון הגמרא נמנו וגמרו טוב לאדם שלא נברא משנברא מה זה הלשון נמנו. ופירש כי נראה בחוש שעוה"ז הוא רחוק משכר וקרוב להפסד כי ע"י שס"ה עבירות יכול לאבד חלקו לעוה"ב וע"י רמ"ח מצות יכול לקנות לו עוה"ב וא"כ לפי החשבון העוה"ז יותר עלול להפסד מלשכר וז"ש "נמנו" שמנו המ"ע והל"ת וע"כ גמרו טוב לאדם שלא נברא משנברא: והנה הגאון ר"ר שמעלקא זצוק"ל מניקלסבורג דחה דברי המהרש"א עפ"י מה שאמרו חכז"ל בקדושין ל"ט דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה וא"כ המ"ע הם תצ"ו והל"ת הם רק שס"ה. ולפי"ז יובן כי לולא המחשבה לא הי' יודעין חשבונו של עולם הכוונה שלא הי' יודעין תכלית בריאת עוה"ז כי אם נבא לחשבון נמצא שהוא רחוק משכר וקרוב להפסד אבל על ידי המחשבה נתגלה חשבונו של עולם וז"ש "באו ונחשב" דהיינו במחשבה ועי"ז חשבונו של עולם יתגלה לנו תכלית בריאת העולם ויהי' החשבון קרוב לשכר ורחוק להפסד. והנה אמרו חכז"ל סוטה ה' כל המתגאה כאלו עובד ע"ז כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם ולא תביא תועבה אל ביתך ופי' בס' יע"ד שהכוונה עפ"י מאמר חכז"ל בקדושין שבע"ז הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה ולכך אמרו שהמתגאה הוא כאלו עובד ע"ז כמו שבע"ז הוא נענש על המחשבה כן גם בגאוה וז"ש כתיב הכא תועבת ה' כל "גבה לב' דייקא הרי שנתפס בגאוה גם על המחשבה שבלב. ולפי"ז יובן שמי שמתגאה א"כ תמיד הוא חוטא במחשבה אצלו אבד חשבונו של עולם וז"ש ונירם הרשע שאומר אין רם אבד חשבונו של עולם כפי' המהרש"א שהבאתי: מב) בפ' פנחס בפסוק פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי ויל"ד על הלשון השיב את חמתי שאין לו הבנה והול"ל שכך את חמתי. י"ל בשנקדים לפרש ס"פ בלק ויקם מתוך העדה ויקח רמח "בידו" ויל"ד דתיבת בידו כמיותר דהאיך אפשר ליקח אם לא בידו וי"ל דהנה אמו"ר הגאון בעל חתן סופר זצ"ל פירש הא דכתיב "בתוכם" שהוא כמיותר דהא כתיב בפרשה שלפני זה ויקם מתוך העדה. עפ"י שקשה עוד האיך אמר ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי הלא מפורש כתיב כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלקיך וא"כ כיון שכל החוטאי' נענשו איזה מהן הציל פנחס וכי אם איש יחטא על כל העדה יקצוף אולם יצא הקצף גם על הצדיקים בשביל שלא מיחו בעוברי עבירה. ובאמת גם בלבם בערה כאש חמתם על העוברי עבירה אבל לא הי' בכחם להוציא אל הפועל אבל פנחס הוציא מכח אל הפועל ובזה שיכך החימה וז"ש בקנאו את קנאתי "בתוכם" דהיינו הקנאה שהי' בתוך לבבם הוציא פנחס מכח אל הפועל. עכ"ד הקדושים ואני הוספתי נופך דאמרו חכז"ל ב"ק ס' כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע וצ"ב וכי צדיקי' ח"ו יאבדו בלי חטא ועוד הלא אדרבה מצינו תמיד שהצדיקים הי' בכחם לבטל המשחית י"ל באמת יוצא המשחית רק על העוברי עבירה אבל כיון שיצא הוא מעניש גם למי שראה העוברי עבירה ושתק וכמש"כ אמו"ר. ואם כי לפעמים הי' הטובים רוצים למחות בעוברי עבירה אבל יראים לנפשם כי העוברי עבירה הם מוסרים וגזלנין וכדומה. אמנם המשחית שאינו מבחין במחשבה שבלב הוא מעניש כל אותן האנשים שראו עוברי העבירה ושתקו. והנה כאן כתיב השיב את "חמתי" הרי שיצא חימה לענוש עוברי עבירה וכתיב במשלי ט"ז "חמת" מלך "מלאכי מות" ומאחר שמלאכים אינן יודעין מחשבה שבלב הי' כל ישראל בסכנה על שלא מיחו בעוברי עבירה. ועשה פנחס חכמה נפלאה לעמוד נגד המשחית וכדכתיב שם במשלי ואיש חכם יכפרנה. וכן נדרש בתנחומא סוף בלק פסוק זה על פנחס כי הנה מעשים בכל יום שיכונים להכיר מי שמצטער על שעושי' עבירות ומי שאינו מקפיד עליהן כי אותן אשר מצטערים בנפשם ורק שיראים לעמוד נגד העוברי עבירה אם יעמוד איש אחד שאינו ירא מהם וירצה לענוש אותם ישמחו כמוצא שלל רב אבל אותן שאין מקפידין על העוברי עבירה ימחו בידו ויחזיקו ביד העוברי עבירה לבלתי יעניש אותם. והנה פנחס רצה להראות בפירוש להמשחית שאינו מבחין מחשבות שבלב שבאמת ישראל כשרים והצטערו על מעשה הרשעים רק שיראו לנפשם לעמוד כנגדם לכן אעפ"י שהי' יכול ליקח הרמח תחת מלבושו בהסתר וילך בחשאי עד שיבא לזמרי