משמרת אלעזר קעג

בתחלתו מישור וסופו קוצים ודרך השני נראה בתחלתו קוצים וסופו מישור לכך בקל יכול להיות שמה שידמה לעינינו שהוא דרך החיים יהי' באמת דרך המות ומה שידמה לעינינו שהוא דרך המות יהי' באמת דרך החיים לכך הוצרך הקב"ה לתת לנו סימן בברכה וקללה. ור' יהושיע בן קרחה הוסיף במשליו לאוהבו של מלך שלא די שהניח לפניו הרבה מינים ונתן הבחירה בידו לקחת איזה שירצה כיון שרואה שאוהבו אינו מבחין איזה חלק הטוב אוחז בידו והניחה על חלק הטוב והנמשל שחשש הקב"ה כי ברוב הימים לא נדע להבחין איזה דרך החיים לכך אחז בידינו והראה אותה לנו ע"י הברכות והקללות. וזו כוונת המדרש לא לרעתכם נתתי לכם הכוונה שלא תצמח לכם רעה ממה שנתתי לכם ברכות וקללות כי עי"ז לא יהי' אפשר עוד לעבוד ע"מ לקבל פרס כי הברכות נאמרו רק לכללות האומה. ותכלית היוצא מהם כדי להודיעכם איזה דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר שזה יהי' סימן להם שידעו מה יבחרו ואין כוונתו שהם יעבדו כדי שיטלו שכר רק אני נתתי הסימן לפניהם כדי שלא יטעו לפי שאני רוצה ליתן להם שכר וע"ז אמר מנין פירוש מנין שכללות הברכות והקללות לא נאמרו ליחיד לזה אמר ממה שקרינו בענין ראה אנכי וכפירושינו מדפתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים מוכח שהברכות וקללות נאמרו רק לכלל ישראל ולא יצמח מזה רעה שיעבדו ע"מ לקבל פרס. ובזה יובן בדניאל ט' בפסוק וכל ישראל עברו את תורתך וגו' ותתך עלינו האלה והשבועה אשר כתובה בתורת משה דיל"ד דתיבת כל כמיותר ולדברינו א"ש דלכל יחיד יש בחירה וגם אם יעבור על כל התורה אין מוכרח שיבאו עליו הקללות הכתובות בתורה אבל כיון שכל ישראל עברו את תורתך ולכלל ישראל אין בחירה ולכך ותתך עלינו האלה והשבועה הכתובה בתורת משה: לט) בתהלים ק"ב בפסוק פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם ויל"ד שפתח בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים ובזוה"ק פ' ויחי מיישב כי תפלת צבור אינה נמאסת ואין מדקדקין בה כ"כ אבל כשאדם מתפלל יחידי אז חוקרין ודורשין על המתפלל ועל התפלה בכל מיני דקדוק ואם לא נמצא שלם ויפה לא נתקבלה התפלה וז"ש פנה אל תפלת הערער דהיינו לתפלת היחיד הוא פונה לבדוק אחרי' אם היא כהוגן ולא בזה את תפלתם אבל תפלת ציבור אינה נמאסת בכל ענין שתהי'. ואני הוספתי דיש לפרשו גם לטובה כמו שמצינו רוב פעמים ופניתי לטובה וכן הוא בסליחות בלשון תפלה פנה אל תפלת הערער. והוא דכל זה אם יש לו ביה"כ בעירו ואינו נכנס שם להתפלל שהוא מבזה המקום המקודש אבל אם אדם דר יחידי בכפר או שהוא חולה ואינו יכול לכנס לביה"כ אז בודאי גם לתפלת יחיד אינו מדקדק לבדוק אחרי' ומקבלה וז"ש פנה אל תפלת הערער דהיינו שהוא פונה גם אל תפלת היחיד לקבלה אבל בתנאי "ולא בזה את תפלתם" זה שאמר ולא בזה קאי על הערער שזה היחיד לא ביזה את תפלת רבים אז הקב"ה מקבל גם תפלת היחיד: מ) בפ' חקת בפסוק על כן יאמרו המשלי' באו חשבון ודרשו חכז"ל ב"ב ע"ח ע"כ יאמרו המושלים ביצרם בואו ונחשב חשבונו של עולם. והנה להיות שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שחשבון הוא שם עיר י"ל כוונת הגמרא כי הנה היצה"ר אינו בא אל האדם לפתותו בתחלה שילך לעבוד ע"ז וכדומה. ורק מתחיל בדברים קטנים כדאי' שבת ק"ה וכמו שאמר דהע"ה למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני עונות שאדם דש בעקביו ואם פותח לו פתח מעט אז הולך, ומתגבר עליו עד שיסית אותו לעבוד ע"ז וכמו שאמרו חכז"ל סוכה נ"ב בתחלה קראו הלך ולבסוף אורח ולבסוף איש כי נעשה בעל הבית וע"כ עיקר התחבולה בהיצה"ר לנצח אותו שיהי' דבר קל חמור בעינו ולא יתפתה לדבר קל ואז הוא בטוח שלא יתגרה אתו בחמור. וכן הי' הענין בחשבון כי מפורש בקרא שהי' מקודם מדינת מואב ואח"כ כבשה סיחון. ובודאי בשעת מלחמת סיחון לא מסרו המואבים נפשם ע"ז כי הי' דבר קל בעיניהם אם יהי' עליהם מלך מואב או סיחון מאחר שכל אחד ישאר בביתו תחת גפנו ומקודם הוצרכו לתת מס למלך מואב יתנו עכשיו מס לסיחון אמנם ע"י שנקרא שם סיחון על המדינה היתה מפלתם כמו שאמרו חכז"ל גיטין ל"ח עמון ומואב טהרו בסיחון. כי במואב הי' אסור לישראל להלחם וע"י שנקרא עיר סיחון הותר להם לקחת מידו מזו המלחמה יש ללמוד תכסיסי מלחמה לנצח היצה"ר שיהי' נזהרין מדבר קל כי עי"ז נופלין בדבר חמור וז"ש חכז"ל המושלים ביצרם שיודעים האיך אפשר לנצח את היצר אמרו באו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה שנדע להזהר מדבר קל וזה יש ללמוד מחשבון שמדבר קל שכבש סיחון מדינתם נפלו לחמור שלקחו ישראל מהם מדינתם: