משמרת אלעזר קסט

מחסדי השי"ת המרובים לעורר את האדם ולפעמים הוא מרגיש בעצמו התעוררות לחפש אחר דרכיו ואז נודע לו מה שעשה נגד התורה ואפשר לומר שמזה הטעם לא נאמר או נודע אליו כי לשון זה משמעו שבא לו ידיעה מחוץ שאדם אחר גילה אותו לו. ואמר או הודע שמשמעו שמעצמו נתגלה לו חטאו והידיעה באה לו מעצמו שנפתחו עיניו והבין בשכלו שחטא כי בעת החטא שאין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות סוטה ג' יש לו סמיית עינים ואינו רואה החטא. ואמנם כדי שיתחרט בחרטה גמורה על מה שעשה צריך שיבא למדריגה זו שישיג בשכלו שאם תרשע מה תפעל בו וכל העונות שעשה הי' רק לו לרעה ושחת לו לא בניו מומם ופגם בנפשו והיא מלאים פצעים וחבורות מעונותיו וזו הידיעה תגרום לו להתחרט מעומק הלב ולשוב בתשובה שלימה מאחר שנודע לו מטובות הבורא ב"ה שכל המצות והאזהרות שצוה בתוה"ק הם רק לשמירת בריאת נפשו ולטובתו והוא בסכלותו עבר ע"ז וגרם רעה לנפשו וז"ש "או הודע" שיהי' לו ידיעה זו "אליו חטאתו אשר חטא" פירוש שיתבונן שבחטאיו לא עשה להקב"ה רק לו לעצמו אליו הגיע חטאתו אז ישוב באמת ויתכפר לו: לג) בספר כסא רחמי' פי"ב באבות דר' נתן מביא שאמרו חכז"ל עה"פ אין שלום אמר ה' לרשעים ישעי' ל"ג מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים וצ"ב וי"ל דהנה החילוק בין מי שעובר עבירה מחמת תאוה שלא הי' אפשר לו לכבוש תאותו אבל מאמין בה' ותורתו ויודע שהוא עשה עולה לבין החוטא מחמת שהוא מין ואפיקורס כי החוטא מחמת תאוה בעברו את העבירה הוא מתעצב לאחר המעשה כי יודע הוא שעשה עולה ומה לו עתה בהנאה שעברה ואמרו חכז"ל רשעי' מלאי' חרטות ולא עוד אלא שגם בשעת מעשה העבירה אינו נהנה ממנה הנאה גמורה כי לבו אומר לו שהוא עושה עול ומעורב עצב בשמחתו והנאתו לא כן המין והאפיקורס שאינו חוזר בתשובה אפי' כשעומד בפתחו של גיהנם ואינו מתעצב לעולם על שעבר עבירה ואדרבה כל מחשבותם לזה הרג בקר ושחוט צאן כי מחר נמות ודרשו חכז"ל ע"ז במס' שבת ל"א הפסוק כי אין חרצבות למותם ובריא אולם שאין חרדין כלל מיום המיתה ולפי"ז שאם מלמדין זכות על הרשע שלא חטא מחמת מינות רק מחמת תאוה ועשאה בעצב ולא נהנה ממנה הנאה גמורה ולבו מלאה חרטות היא טובה גדולה להם והנה על ענין זה אמר תהלים ל"ח אין שלום בעצמי מפני חטאתי שכוונתו שאם גם אמת שחטא אבל הי' מלא עצבות על דברי העבירה וז"ש אין שלום בעצמי מפני חטאתי כי החרטה והעצב הכאיבו עצמיו ולפי"ז מאמר המין והאפיקורס שלום יהי' לי כי בשררות לבי אלך פירוש שלא יתעצב כלל ולא יתערב איזה חרטה או עצבות בשמחתו וע"ז נאמר לא יאבה ה' סלוח לו כי רשע כזה לעולם לא ישוב בתשובה ולפי"ז יובן כוונת הגמרא שהקב"ה מעיד על הרשעי' שאין שלום בהם בעצמותם מפני חטאתם כי הם מלאי' חרטות ויפה אמרו חכז"ל שמזה שאמר ה' אין שלום לרשעים מוכח שגם לרשעי ישראל אוהב הקב"ה כי גם שחטאו לא זז מחבבם שמעיד עליהם שלא חטאו בשמחה ולבם נשבר בקרבם על חטאתיהם ושוב מצאתי בס' ייטב פנים חלק אבני זכרון אות ל' שפירש כפירושי המאמר מנין שהקב"ה אוהב את הרשעים ועיין מה שכתבתי עוד בענין זה בחלק שערי ציון אות ק"ה: לד) בגמרא דיומא ל"ו איתא אמר משה רבש"ע בשעה שחוטאין ישראל ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות והקשה הגאון מו"ה אברהם ברודא זצ"ל הובא בס' חות יאיר הלא משה רבינו אוהב ישראל הי' ולמה לא ביקש שיעשה אותן זכיות י"ל בשנוסיף לדקדק כי תיבת בשעה היא מיותר דהול"ל כשיחטאו ישראל ויעשו תשובה י"ל דהנה לפעמי' אדם מתחרט מאוד על איזה מעשה שעשה ואעפי"כ לשעה קלה גברה התאוה עוד הפעם והסיתו היצה"ר עד שחזר לעשות אותו מעשה עצמו והי' מן הראוי' שלא לקבל תשובתו על מה שעבר כיון שנכשל עוד הפעם וכמו שכתב הרמב"ם שהחרטה צריך להיות באופן זה עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לעשות עוד דבר זה והנה כל זה אם חטא עתה במזיד אבל אם עתה נכשל רק בשוגג השכל נותן כי לא יעכב זה התשובה ששב על מה שעבר קודם לזה כי חרטתו אמת ורק נכשל עתה בשוגג לפי"ז י"ל כי משה באהבתו את ישראל טען לפני הקב"ה שגם אם חוטאין במזיד הוא רק כאלו חטאו בשוגג כי אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות ונאלנו כי חטאנו ולכן ביקש מלפניו ית"ש שגם אם יחזרו לחטא אותן העבירות שכבר שבו עליהן חשוב עליהן מה שחטאו עכשו כאלו הי' שוגג וממילא לא יעכבו אלו החטאי' מלקבל תשובתם על מה שחטאו בזמן העבר לפי"ז יובן כי על החטאי' שעושי' עכשו לא הי' יכול לבקש