משמרת אלעזר קסז

שאמר מרע"ה אם שידע היטב שנשלח להוכיח את ישראל קיבל על עצמו להוכיחם עד הכאה וז"ש גוי נתתי למכים ולחיי למורטים. וגם קיבל על עצמו הבושה שלפי דעתו הוא אינו ראוי' ולא זכאי ואיך יערב לבו להוכיח אחרי' וז"ש פני לא הסתרתי מכלימות ורק פירוש לא נעלם ממני שזה לי בושה גדולה בפני עצמי לילך להוכיח את ישראל ביודעי בעצמי שלא השלמתי חקי נגד הבורא ב"ה ולכך אמר מי בכם ירא ה' פירוש שיש לו יראת שמים כ"כ עד שאם הקב"ה שולח להוכיח אותו ע"י איש שהוא עצמו אינו זכאי אעפי"כ ישמע בקול דברו להיות שיודע שהוא עבדו ושלוחו של מקום וז"ש "שומע בקול עבדו" שתשמעו בקולי לפי שאתם יודעים שאני עבדו ושלוחו אעפ"י שהלך חשכים ואין נגה "לו" פירוש שהמוכיח בעצמו הלך חשכים וגם לו לא נראה אור אעפי"כ תשמעון לדבריו מחמת שהוא שליח השי"ת ועבדו: כז) בפ' חקת בפסוק זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים ואיתא שבת פ"ג אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן ודקדקתי למה אמר דברי תורה ולא אמר בקיצור אין התורה מתקיימת. י"ל שבא לרמז שאם אדם בא לעורר אחרים לילך בדרכי ה' אם יהי' כוונתו להנאת עצמו להשיג כבוד וכדומה אז לא יעשו דבריו רושם בלב השומעי' ורק אם כוונתו זכה בלתי לה' לבדו אז דברי' היוצאין מן הלב נכנסין אל הלב וז"ש אין "דברי תורה" פירוש אם מדבר ד"ת לאחרי' אין מתקיימי' אצל השומעי' לעשות פרי אצלם אלא א"כ ממית "עצמו" עליהן פירוש שלא יהי' בו תערובת בשביל כבוד עצמו אז יכנסו בלב השומעי' וזה מרומז גם בקרא כי אם רוצה להוכיח אחרי' על איזה חטא צריך לראות שגם הוא יהי' נקי מחטא זה ולזה אמר אם אתה רוצה לומר לאחרי' שכל הבא אל האהל יטמא צריכין לראות שגם אשר באהל יטמא שגם על כליך שהם באהל גזרת טומאה ואז ישמעו לדבריך להסיר מזה האוהל אבל אם המוכיח בעצמו אינו נזהר בזה האיך יעשו דבריו רושם אצל השומעים ולא כדרך המתחדשי' שהם עוברים על כל מצות ה' ופיהם מלא תוכחות לאחרים: כח) בישעי' נ"ה פסוק ז' דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב וגו' כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזרע ולחם לאוכל כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו. צ"ב כוונת הדמיון לירידת הגשם. וגם הכפל זרע לזורע ולחם לאוכל. וגם הכפל כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו ועמד ע"ז הרד"ק. י"ל שיש בזה מוסר השכל כי בני ישראל זרע אברהם יצחק ויעקב קדושים הם מאמיני' בני מאמיני' ואם יארע שיבא אליהם איש צדיק ויוכיח אותם וידבר אליה' דברי השי"ת בתוה"ק ומה שאמר ע"י עבדיו הנביאים בלי ספק יעשה רושם בלבותס להרהר בתשובה. אמנם כל זה רק אם המוכיח בעצמו הוא ירא שמים ומדקדק במצות אמנם אם הוא בעצמו מלא עונות ומצואתו לא רחץ האיך יעשו דבריו רושם בלב השומעים אם יקרא אליה' רחצו הזכו. ומשל לזה מדינה שצמח בה הרבה תבואות יותר ממה שנצרך לאנשי המדינה אז מוכרין מהתבואות גם למדינות אחרות אבל מדינה שצומח בה מעט תבואות עד שבדוחק יש בו די לאנשי המדינה ולפעמי' גם לא יספיק להם האיך ימכרו לאחרי' והוא משל נמרץ להאיש המוכיח שאם ירצה שיעשו דבריו רושם צריך הוא קודם לפשפש במעשיו ויחזור בתשובה קודם שיעמוד לדרוש ולהוכיח את אחיו ואז יכול להיות בטוח שיעשו דבריו רושם בלבות בני ישראל הקדושי' וז"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמי' ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ "ונתן זרע לזורע" דהיינו מקוד' צריך שיצמח שיהי' בו די לזורע ואז אם יש לו כבר כדי סיפוקו "ולחם לאוכל" יתן גם לחם למי שלא זרע אבל כל עוד שאין בו די לזורע לא ימכור לאחרים כן יהי' דברי אשר יצא מפי דברי מוסר שאני שולח לדבר אל ישראל לא ישוב אלי ריקם כי יעשה רושם בלב כל ישראל רק תנאי אחד יש כי כמו בגשם צריך תחלה להיות די להזורע ואח"כ יהי' לחם לאוכל כן גם בזה "כי אם עשה את אשר חפצתי" פירוש אם השליח האומר ומשמיע את דברי עשה את אשר חפצתי שהשליח הוא צדיק ועושה רצון בוראו אז יכול להיות בטוח "והצליח אשר שלחתיו" כי יצליח בשליחותו ויקבלו ישראל את דבריו באהבה ויעשו רושם אצלם לחזור בתשובה: כט) או יאמר לפרש הדמיון לגשם ולזרע כי לפעמים אנו רואים שהאיש המוכיח הוא באמת צדיק וישר מפורסם לכל העולם באופן שאין להסתפק בצדקתו ואעפי"כ לא יעשו דבריו הקדושי' רושם בלב כמה בני אדם. אמנם