משמרת אלעזר קסב

טוב בעיני ד' והשאלה תמוהא שהלא הוא עצמו אמר שהם רשעים וא"כ מה זו שאלה למה נגזר מיתה עליהם הלא הם רשעי' וגם התשובה תמוהא למה הוצרך לומר כל זמן שחיים הם מכעיסין ולא אמר בקיצור מפני שמכעיסין להקב"ה וגם למה הוצרך להביא ראי' מדברי הנביא וכי אין לו כתובים הרבה בתורה שהרשעים מכעיסין להקב"ה כמו עד אנה ינאצוני וכדומה וי"ל דכוונת המדרש מאחר שאנו יודעים שהקב"ה מאריך אף וממתין כמה דורות אולי ישובו בתשובה א"כ יפלא למה לפעמים אנו רואים שבא העונש מיד על הרשעים ומתים בחצי ימיהם ולמה לא נהג הקב"ה עמהן כמדתו להאריך אף ולזה באה התשובה דהא כל הטעם שהקב"ה מאריך אף הוא רק מטעם אולי ישוב בתשובה וכל זה רק אם הרשע יודע שהוא עושה עבירה ורק שהיצה"ר מסיתו ואין בו כח לכבוש תאותו אז יש תקוה כי עוד יבא זמן ויתמעט תאותו ואז יחלץ עוז להלחם עם יצרו וינחם מרעתו ויתקן מה שפגם אבל אם האדם נפל כ"כ ברשת היצה"ר עד שעל כל דבר רע הוא חושב ואומר שזה הוא טוב אז אין עוד תקוה שישוב מרעתו כי גם אם אלף שני' יחי' לא ישוב ממעשי מאחר שלפי מחשבתו הוא עושה רק טוב ואין לו על מה לשוב וא"כ אז אין תכלית להאריך אף ומקבל עונשו מיד וז"ש שהרשעים אלו "כל זמן" שחיים הם מכעיסים להקב"ה פירוש אפי' יאריכו ימים כימות עולם אעפי"כ יכעיסו תמיד להקב"ה ולכך בא להם העונש מיד ומביא ראי' ע"ז מקרא "הוגעתם את ד' בדבריכם" פירוש אעפ"י שהקב"ה הוא ארך אפים ומלך עלוב וסיבל ועד יום מותו מצפה לו לקבלו בתשובה אבל אלו גרמו להקב"ה שלא יאריך אף ואמר הטעם לזה באמרכם כל עושה רע טוב בעיני ה' וא"כ אין שום תקוה שיחזרו עוד בתשובה ולכך אין תכלית להאריך להם אף: טו) בתהלים כ"ז ה' אורי וישעי ממי אירא וגו' בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי ויל"ד על אמרו כשלו ונפלו בלשון עבר ותחנה עלי מחנה ותקום עלי מלחמה בלשון עתיד עוד צריך ביאור שאמר בזאת אני בוטח ולא פירש במה הוא בוטח וגם יל"ד כפל לשו' אחת שאלתי אותה אבקש. י"ל דחכז"ל תענית ח' אמרו אם בא לאדם ח"ו איזה צרה ואז באותו שעה אי אפשר לתקן הכל ולהרבות מצות ומע"ט כראוי' העצה היעוצה לזה לקבל על עצמו לתקן מעשיו לאחר שיעבור זעם ולמדוהו מדניאל שאמר לו הקב"ה. מיום אשר נתת אל לבך להתענות מיום אשר התענית לא נאמר רק מיום אשר נתת אל לבך להתענות וכן איתא במדרש שמצוה לנדור בעת צרה ומעתה בבא ימים הקדושים וכל אחד מפשפש במעשיו אפי' אם מצא עצמו מלא פצעים ומכף רגל ועד ראש אין בו מתום אעפי"כ אל יתיאש מן הרחמים רק יתחרט מעומקא דלבא על החטאים שעשה ויקבל על עצמו לתקן מעשיו מהיום והלאה ויכול להיות בטוח שיקבלו הקב"ה בתשובה וז"ש דוהע"ה ה' אורי בר"ה וישעי ביוה"כ ממי אירא שאני בטוח שיקבלני ה' בתשובה ואין לי לירא מהמסטינים שיזכירו לפניו עונותי כי כבר ראיתי בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי נתתי אז עצה בנפשי ועי"ז המה כשלו ונפלו וא"כ גם עתה אעשה זה הדבר ממש אני בטוח אם תחנה עלי מחנה לא ירא לבי אם תקום עלי מלחמה "בזאת" אני בוטח פירוש בזה הפעולה שעשה אז בעת שרצו צריו ואוביו לאכול את בשרו ועמדה לו פעולה ההיא להנצל והם כשלו ונפלו א"כ גם עתה יעשה זה הפעולה עצמו ויצליח והוסיף לפרש איזה פעולה עשה אז בקרוב עליו מרעים עד שהמה כשלו ונפלו ואמר שבראותו עצמו חסר מכל טוב נפל בדעתו לבקש מלפניו ית"ש שמהיים ההוא והלאה רוצה להיות עבד נאמן לה' וזו שאמר אחת שאלתי שבתי בבית ה' כל ימי חיי וזה פעל אז שהצילו ה' מכל אויביו במה שקיבל על עצמו לתקן מעשיו וא"כ "אותה אבקש" זה הדבר עצמו אבקש גם עתה בר"ה ויוה"כ וא"כ אין לי לירא כי בודאי אזכה בדין: טז) או יאמר בשנדקדק מה כוונתו באמרו לאכול את בשרי וגם יל"ד באמרו צרי ואויבי לי שתיבת "לי" כמיותר י"ל הודיעה הכוונה שמתפללין על תשועת הנפש והצליחה הכוונה שמתפללין על ישועה להגוף וכן כתיב מפורש בדברי דהע"ה תהלים ד' רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה הרי שישועה הוא על הנפש ואמרו חכז"ל בילקוט רבים קמים זה דואג ואחיתופל שאמרו עליו שאין לו חלק לעוה"ב והנה אם קמו שונאים על אדם ורוצים להרע לו בעניני הגוף והקב"ה הצילו מידם שלא יכלו לעשות לו רעה הגם שהם לא הי' שונאין רק לו ולגופו אז