משמרת אלעזר קסא

שמברכין ר"ח אלול או מתחילין לתקוע בשופר להזכיר שקרוב יום הגדול והנורא אם ירגיש אז האדם יראה בנפשו זו סימן שעוד לא נפסק מהשורש ויש לו עוד תקוה שיחזור בתשובה שלימה וז"כ הפסוק משמי' השמעת דין והארץ יראה נכנס יראה ביושבי הארץ בשמעם כי קרוב יום הדין "ושקטה" בזה עצמו שהרגישו יראה יפחד מיום הדין מצאו נחמה ושקטה: יא) באופן ני פרשתי עפ"י הידוע כי אם הקב"ה בעצמו דן אותנו אז הוא בחסד ורחמי' וחפץ בצדקת בניו ועושה כל טצדקי לזכות אותנו אבל אם האדם נמסר לב"ד של מעלה אז יוצא הדין במשפט צדק ממש כפי הראוי' לפי המעשי' ומי יזכה אז בדין וכתפלת דוהע"ה מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה "מישרים" תהלים י"ז שביקש שהקב"ה בעצמו ישפוט אותו כי אז יעשה עמו לפנים משורת הדין כמו שדרשו חכז"ל עה"פ ועשית "הישר" והטוב שיעשה לפנים משורת הדין ב"מ ל"ה וז"כ הפסוק משמים השמעת דין. שנשמע רק שידונו בשמים את דינינו ולכך אפשר שהב"ד של מעלה ידונו עלינו ולכך והארץ יראה כי מי יזכה בדין ושקטה ורק אז שקטה וקבלה תנחומין בקום למשפט אלקי' אם הקב"ה בעצמו ידון אותנו, כי אז בטוחים להושיע ענוי ארץ סלה: יב) באופן שלישי אמרתי לפרש תיבת משמים שהוא נראה כמיותר, כי הנה לכאורה הי' אפשר לומר כי אין לנו לירא מיום הדין דהא קייל"ן בגיטין נ"ג. דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק והמטמא טהרותיו של חבירו פטור מדין תורה וא"כ גם אם חטאנו וגרמנו טומאה ופגם לנפשותינו הלא הוא היזק שא"נ והמטמא טהרותיו של חבירו פטור מדין תורה ואפי' מדרבנן דפסקינן דחייב שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני עכ"פ כשאדם מתודה ואומר על חטא גם מדרבנן פטור לרוב הפוסקי' דגם בקנס דרבנן אמרינן מודה בקנס פטור. אמנם באמת יש לירא ולפחד מיום הדין דהא מבואר שם בברייתא דהעושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת אע"ג דהוא השא"נ ופטור מדיני אדם אעפי"כ חייב בדיני שמים הרי דבדיני שמים גם השא"נ חייב וא"כ מאחר שדנין עלינו בשמי' א"כ ח"ו נתחייב על שגרמנו טומאה לנפשותינו וז"ש "משמים" השמעת דין מאחר שבשמים דנין את הדין עלינו ע"כ והארץ יראה כי בדיני שמים גם השא"נ חייב, משא"כ מדיני אדם לא הי' לנו ממה לירא כי היינו פטורין מטעם השא"נ ומטעם מודה בקנס: יג) בישעי' נ"ח בפסוק קרא בגרון אל תחשך כשופר הרם קולך ואיתא במדרש כשופר של מתן תורה וכשופר של ר"ה י"ל כי הנה ראינו שצוה ה' את הנביא שיוכיח את ישראל ולזה בא המדרש להורות באיזה אופן הוא חיוב התוכחה לבל יחשוב איש אם כבר הוכיח את חבירו פעם ושתים על איזה עבירה שכבר יצא ידי חובתו בזה כי כבר דרשו חכז"ל ב"מ ל"א מהפסוק הוכח תוכיח אפי' מאה פעמים. ואדרבה בתחלה ראוי' להוכיח בדברי' רכי' ובינו לבין עצמו אבל אם לא ישמע לו אז מחוייב להוכיחו ברבי' ובחזקת היד כי אולי יתבייש ולא יחטא עוד ולכל הפחות לא ילמדו אחרים ממנו לעשות כמעשיו ולזה בא המדרש לעורר כי בשופר של מתן תורה כתיב "וקול השופר הולך וחזק מאוד" ואיתא שם במכילתא לא כדרך בו"ד שכל שיאריך לתקוע יהי' הקול יותר חלש אדרבה קול השופר הולך וחזק ולזה אמר השי"ת לנביא שאם יוכיח את ישראל יהי' כמו השופר של מתן תורה שהולך וחזק שכל עוד שלא ישמע לו ירבה להוכיח אותו ואל יתרשל ועוד בא להזהיר את המוכיח כי קודם שילך להוכיח את ישראל יפשפש במעשיו וגם יכוין בעיקר תוכחתו להוכיח את עצמו כי אם הוא איני נקי האיך יוכיח את אחרי' הלא יאמרו לו טול קורה מבין עיניך וגם אין הדברים נכנסין ללב השומעים אם מוכיח אותם על דבר עבירה אם הוא נכשל בזה וכבר המליץ ע"ז הגאון ישמח משה וצ"ל מעוות לא יוכל לתקן שאם הוא עצמו מעוות האיך יתקן אחרי' ועצה לזה שיכלול המוכיח א"ע בתוכחתו לאחרי' ואז גם אם יוכיח בחזקה לא ירע זה לשום אדם מאחר שכולל גם את עצמו בתוכחתו שיאמר כזה וכזה עשינו והחוב מוטל עלינו לתקן מעשינו והוא דמיון שופר של ר"ה שהעיקר שצריך לתקוע כדי שיצא התוקע עצמו חובת המצוה ואז גם אחרי' השומעים תקיעתו אם ירצו יכולין לצאת בתקיעתו אבל העיקר והתכלית צריך לצאת ידי עצמו וכן הוא גם חובת המוכיח אם לא שהמוכיח הוא צדיק תמים והוא דמיון למי שכבר יצא ידי תקיעה שיכול לתקוע להוציא אחרי' כי אם הוא נקי אז יכנסו דבריו בלב השומעי': יד) במדרש ר' יוחנן אמר מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים אלא כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסין להקב"ה הה"ד הוגעתם את ד' בדבריכם באמרכם כל עושה רע