משמרת אלעזר קס

שכבר מאז הפקיר את זרעו לכבוד השי"ת וז"ש אל תשלח ידך אל הנער ונתן טעם לזה פירוש כי עתה מה שאתה עשית עתה ידעתי זה כמה כי ירא אלקי' אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני להדריכו בעבודת השי"ת. ויש להמתיק יותר עפ"י מה דאיתא במדרש כשאמר הקב"ה לאברהם אבינו קח את בנך את יחידך אמר גם ישמעאל הוא בני וזה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו זה אהבתי וזה אהבתי עד שאמר לו את יצחק, ולפי"ז י"ל כאן שלא אמר את יצחק וסתם דברו את בנך את יחידך הי' כוונה כפולה במאמר ולא חשכת את בנך את יחידך שנתן לו שכר גם על מה שגירש את ישמעאל מעל פניו במצות השי"ת ולפי"ז יפה אמר "ידעתי" שזה כמה ידע הקב"ה כי הוא מוכן למסור נפש בניו לכבוד ה'. ובזה מיושב אמרו יען אשר עשית היינו שעשה מעשה בפועל לגרש את ישמעאל: ט) בתהלים פ"ט בפסוק אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון, צ"ב איזה שייכות יש ליודעי תרועה עם סוף הפסוק ה' באור פניך יהלכון. ב' צריך ביאור מה הכוונה באמרו יודעי תרועה וכבר שאלו חכז"ל ילקוט וכי אוה"ע אינן יודעי' להריע והלא כמה קרנות יש להם אלא שהם יודעין לרצות את בוראם בתרועה. וצ"ב במה מרצין אותו בתרועה. וגם לפרש למה כינו השי"ת כאן דייקא בכינוי בוראם. י"ל בשנקדים לבאר תהלים ק"ל ממעמקים קראתיך ה' שהכוונה אם אדם צריך איזה טובה ועזר מחבירו אם הוא בכחו ובריא בגופו יוכל לילך אל חבירו ולהציע לפניו בקשתו בדברי חן ונותן טעם לשאלתו בדברי שכל עד שמטה לב חבירו למלא בקשתו ולא כן במי שאירע לו שנפל לבור עמוק מאוד שגם אם ירבה לדבר שם דברי טעם ושכל שיושיעו אותו משם לא תגיע לו ישועה כי אין לו שומע, ולא נשאר לו תקוה אחרת רק שירים את קולו בכל כוחו קול בכי ויללה תאני' ואני' עד שישמעו למעלה העוברים על פתח הבור קולו וירחמו עליו והנמשל הוא מי שיש בידו מצות ומע"ט יכול לבא לפני הקב"ה להתחנן לפניו בדברי טעם וריצוי כי יש לו על מה לבקש כי ראוי הוא לזה שימולא בקשתו כי הלך בדרכי התורה, לא כן אנחנו שמכף רגל ועד ראש אין בנו מתום ואין לנו במה לבא לפני המלך ואין לנו תקוה שתקובל תפלתינו כי עונותינו כמחיצה של ברזל ומפסיקין בינינו לבין אבינו שבשמים כדכתיב איכה ג' גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי ואין לנו תקומה רק אם נעשה כאותו איש שנפל לבור עמוק להרבות בקול בכי ויללה ושערי דמעות לא ננעלו ברכות ל"ב ב' גם אם אין ראוין שתקובל תפלתן וכמאמר ירמי' ל"א ח' בבכי יבאו. וז"כ ממעמקים קראתיך ה' תפלתי נדמה למי שנפל לבור עמוק שכמו שכזה אין לו תקוה להושע ע"י דבריו כ"א בשירים קולו בכל כחו לבכות כן אנחנו לא נוכל לקוות שתקובל תפלתינו כי אין אנו ראוין לכך וצריכין אנו לשפוך דמעות כמי' ולצעוק בקול מר מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק חטאנו נגדיך אבל אנו מקבלי' על עצמינו להיות מהיום והלאה עבדי' נאמני' לממ"ה הקב"ה והננו עבדי' לאדוני'. ולזה אפשר מחריד קול השופר כדכתיב אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו כי קול השופר בא לעורר אותנו שאין בנו מעשים ולא טענות צודקות לבא עמהם לפני המלך ולא נשאר לנו כ"א גנוחי גניח ילולי יליל להרבות בבכי ותחנוני' ומי לא יחרד ליום הדין כשיזכור שאין בו מעשי' לזכות על ידיהם בדין. והנה כשיש הארת פנים מה' אלינו אז הקב"ה מרחם עלינו גם אם אין בנו מעשי' כדכתיב יאר ה' פניו אליך ויחונך ודרשו חכז"ל ברכות ז' עה"פ וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי וז"ש אשרי העם יודעי תרועה דהיינו שהם מבינים לאיזה ענין באה התרועה לעורר אותנו שהוא גנוחי גניח וילולי יליל ומפרש והולך ה' באור פניך יהלכון שבאה התרועה לעורר אותם שאין להם במה לבא לפני המלך רק לבקש מלפניו לחוננם מתנת חנם אעפ"י שאין ראוין וע"ז בא המדרש ופירש שהם יודעים לרצות את "בוראם" בתרועה פירוש כמו שהיתה הבריאה בחסד כדכתיב עולם חסד יבנה ולא הי' אז שום זכות להבראות כן גם עתה הגם שאין בנו מעשי' תחוננו חסד חנם לזכות אותנו בדין לכך זכר כאן שהוא הבורא: י) בתהלים ע"ו בפסוק משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה בקום למשפט אלקים להושיע כל ענוי ארץ סלה והקשו חכז"ל שבת פ"ח אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה י"ל אנו רואים בעוה"ר כי כל כך יבשו עצמותינו שגם אם באים ימים הקדושים וימי התשובה שמלאכי מעלה יפחדו וירעדו מאימת יום הדין וכן סופר לנו מצדיקי' שהי' שחים עד לעפר בימים אלו לא פסקו מלהוריד דמעות ולצעוק בקול מר ולהרבות בצומות ואנו כשוטי' שאינן מרגישין אוי לנו כי ירדנו למדריגה תחתונה עד שאין אנו רועדי' כלל מיום הדין ולכן נראה דזה עצמו אם בשעה