משמרת אלעזר קנט

ונשאר להם זה טבע קבוע למסור נפשם וגופם לכבוד ה'. ולפי"ז אם הי' יצחק נעקד אחר שכבר הוליד את יעקב לא הי' בנו זה הכח הנפלא להיות מוכנים ועומדים למסור נפשינו על קדושת השי"ת ולכן מיד לאחר העקידה נתבשר שנולדה בת זוגו כי עד אותו זמן איחר הקב"ה לידתה כדי שימסור יצחק נפשו בעוד כח כל יוצא חלציו בתוכו. והנה גם אם הי' אברה' אבינו עומד בנסיון והי' מרוצה להקריב את יצחק רק שהי' מבקש מה' שימתין לו עד שישא יצחק אשה ויולד בן למען יתקיים כי ביצחק יקרא לך זרע, אם שגם אז הי' זה נסיון גדול אבל עוד יותר נסיון הי' למסרו מיד לעקידה ולא להמתין כלל. ועי"ז זכה שבניו נשארו באמונתם עד סוף כל הדורות לפי שהוקבע זה להם מחמת שהי' אז בכח יצחק אביה'. והנה איתא במדרש כחול הים הדמיון הוא שכמו שמי הים הגדול אין בכחם להעביר חול הים ממקומו כן לא יהי' בכח אוה"ע להעביר את ישראל מאמונת ה' וכל הגזירות והשמדות לא יפעלו בהם מאומה ולפי"ז יובן כוונת הפסוק יען אשר עשית את הדבר הזה היינו שעקדת את בנך ולא חשכת את בנך עוד נוסף ע"ז שלא חשכת אותו ממני אפי' לזמן מועט שלא בקשת ממני להמתין בעיקדתו עד שיוליד עי"ז ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמי' וכחול אשר על שפת הים שלא יהי' ביד האומות להסירם מאמונת ה' כי מסירת נפש לכבוד ה' תקוע בלבם כמו שאין כח לגלי הים להעביר החול אשר הושם מאת ה' גבול לים: ז) באופן אחר אמרתי ויתיישב גם כפילות הלשון אשר עשית ולא חשכת, וכפילות הלשון כי ברך אברכך והרבה ארבה. ועוד יל"ד הסיום עקב אשר שמעת בקולי דהא בזה התחיל יען אשר עשית. י"ל בשנקדים ליישב חקירת המפרשי' למה הוצרך הקב"ה לנסות את אברהם הלא הקב"ה יודע תעלומות לב והכיר בטהור לבבו של אברהם אבינו ועיין ביע"ד מה שפירש תהלים קל"ט חקרתני ותדע דהנה תכלית הנסיון הי' כדי שיהי' לנס ולמוסר לזרעו אחריו בעת שיגזרו האומות עליהן גזירות רעות יזכרו שאביהם אברהם הלך לשחוט את בנו יחידו הנולד לו למאה שנה לכבוד ה' ועי"ז יחזקו לבם למסור נפשם על קדושת ישראל, ולפי"ז יובן שלפני ה' הי' די במה שהכיר במחשבתו של אברהם אבינו שמוכן ועומד למסור נפש בנו על קדושת השי"ת אבל בשביל הדורות הבאי' הוצרך לעשות זאת בפועל. והנה הבאתי באות שלפני זה שבדמיון לחול היום מרמז על ענין זה שישראל ימסרו נפשם על קדושת השם ולפי"ז ברכם בשתי ברכות האחד ריבוי בכמות וזו ככוכבי השמי' והשני הרבוי באיכות וזו כחול אשר על שפת הים. והנה הברכה ראשונה אפשר מיד ה' אבל לא הברכה השני' כי הכר בידי שמים חוץ מיראת שמים ברכות ל"ב ולברכה שני' זו באו ע"י מה שנסה ה' את אברהם בפועל מזה לקחו מוסר לנפשם וז"ש ה' יען אשר "עשית" את הדבר הזה עשית דייקא בפועל ולא חשכת את בנך יחידך שבמחשבה כבר זה כמה לא חשכת את בנך ממני כי הכרתי טוהר לבבך שהיית תמיד מוכן ומזומן למסור נפש בנך על קדושת השי"ת ואעפי"כ הבאתי אותך לנסיון לעשות בפועל כי עי"ז ברך אברכך דהיינו ברכה אחת יהי' להם ממני תחת מחשבתך הטהורה והברכה השני' יתברכו מעצמם כי ילמדו ממך למסור נפשם על קדושת השם, וכמו שאמרו חכז"ל מעשי אבות סימן לבנים וז"ש והרבה ארבה ריבוי אחת יהי' מעצמכם והריבוי השני ממני ופירוש שהריבוי שממני הוא ככוכבי השמים והריבוי שמעצמכם הוא כחול אשר על שפת הים וכמו שפרשנו ואמר ע"ז והתברכו בזרעך כל גויי הארץ שכל האומות יתמהו על הכח הנפלא הזה שיש בישראל שהם כחול הים ונמסרי' לאלפים למיתה על קדושת שמו ית' וזה הכח בא להם עקב אשר שמעת בקולי לעקוד אותו בפועל כי עי"ז ילמדו למסור נפשם על קדושת השי"ת ממך: ח) בפסוק ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלקי' אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. ויל"ד דאמר עתה שהוא לשון הוה וידעתי שהוא לשון עבר. וגם קושית המפרשי' האיך שייך לומר עתה ידעתי וכי עד עתה לא ידע הקב"ה יראת אברהם מפניו י"ל דידע והכיר ה' כי אברהם מוכן ומזומן למסור נפשו בכל רגע על מצות השי"ת הלא תראה שדבקה נפשו גם בבנו ישמעאל וכראות שרה את ישמעאל מצחק ועלה מורא בנפשה שיטה ח"ו את יצחק לדרך רע ובקשה את אברהם לגרש את ישמעאל מעל פניו והכתוב העיד שהי' קשה מאוד לפני אברהם כדכתיב וירע הדבר בעיני אברהם על אודות בנו אעפי"כ מיד שהסכים הקב"ה לדעת שרה לא התמהמה כרגע מלעשות כן ודחה זרעו מעל פניו כדי שיהי' יצחק עובד ה' בשלימות ויהי' עולה תמימה, וא"כ ראינו