משמרת אלעזר קנח

כל אשר בלבבו ולולי זה הי' מוכרח להסיר התפלה מעצמו כי לא הי' מוצא עצמו ראוי' להתפלל וז"ש לכו שמעו ואספרה יראי אלקים אשר עשה לנפשי סיפר גודל החסד שעשה ד' עמו אליו פי קראתי פירוש כשקראתי בפי לפניו "ורומם תחת לשוני" נשאר עוד הרבה שירות ותשבחות תחת לשוני שיראתי להתפלל לפניו ונתן טעם לזה "און אם ראיתי" פירוש אם מצאתי און בפי אז "בלבי" חשבתי בלבי לא ישמע ה' ודאי לא ישמע ה' לתפלתי מאחר שבאותו אבר עצמו חטאתי נגדו. אכן שמע אלקים הקשיב "בקול" תפלתי אכן ה' בחסדו הגדול עשה חסד גדול עמי שגם שדבורי לא הי' כדאי לקבלו שמע "בקול" תפלתי כאלו הי' קול בעלמא בלי חיתוך אותיות וע"ז נתן תודה לה' כי מעתה לא ימנע עצמו להתפלל לפניו בכל זמן וז"ש ברוך אלקים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי כי כבר הי' במעמד כזה לפי מחשבתו שאין יכול לבא לפניו להתפלל ובחסדו "לא הסיר תפלתי מאתי" שאוכל להתפלל גם מכאן ולהבא ע"י "חסדו שלא הסיר מאתי" ששמע לקול תפלתי וז"כ הפסוק קרא בגרון כי הנה הגם שהנביא הי' צדיק תמים מ"מ הוא נעשה תמיד למשל על ישראל כמפורס' בדברי הנביאים ולכן לפי שבושו להתפלל לפני ה' ביודעם שחטאו נגדו בכלי הדיבור לזה אמר לו ה' אני אתן לך עצה שלא תצטרך לחשוך עצמך מלהתפלל הגם שנפגמו כלי הדיבור שלך. ולזה אמר לו קרא בגרון דהיינו קול בעלמא כמו שיוצא מהקנה ולכן אל תחשך אל תמנע מלקרא לפני כשופר הרם קולך דהיינו כמו שביארנו שלזה באה מצות שופר בר"ה כי על קול בעלמא אי אפשר להסטין כי הקול לא נפגם וזו שאמר כשופר הרם קולך ואמרו במדרש כשופר של ר"ה. אמנם בזה עצמו שצריכין להתפלל בגרון ולא בפה בזה עצמו תגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם כי לולי חטאתיהם הי' ערב לפני ה' לשמוע תפלתיהם: ח) הרוקח הקדוש התעורר דבכל החגים כתיב יום בחמשה עשר יום וכדומה ובר"ה ויוה"כ לא כתיב יום רק באחד לחודש בעשירי לחודש ופירש בזה הפסוק למשפטיך עמדו "היום" ומצינו עמידה לשון שתיקה כמו ויעמוד עזרא וז"ש בעת שעומדים למשפט שותקין מהיום כי לא נזכר יום בתורה. ובאמת צריך טעם למה לא כתיב יום י"ל דיום משמעו יום שלם כברייתו של עולם יום אחד וא"כ בכל שאר ימות השנה שפיר אפשר לומר ביום זה תקחו פרי עץ הדר וכדומה כי מסתמא ישאר כל היום ולא יתבטל העולם באמצע היום אבל בר"ה ויוה"כ שכל העולם תלוים ועומדים בדין ואם ח"ו הי' מתחייבין כל בני העול' בדין מיד הי' נחרב ולכך אי אפשר לומר ביום הראשון לחודש תשרי תתקעו בשופר כי מי יודע אם יהי' יום אם לא יתבטל ח"ו ביומו ולכך הוצרך לומר באחד לחודש שכבר התחיל החודש. והוא מוסר גדול להיות ירא מיום הדין ויפחד כי כל העולם תלוי' בדין עד שיצאו ישראל זכאים מלפניו ית"ש. ובזה יתיישב קושית הרמב"ן שזכרתי באות ב' כי בזה עצמו שלא אמרה התוה"ק ביום ראשון לחודש תשרי כבר גלתה לנו שאז ימי הדין לשפוט על כל צבא מרום ולכך ספק הוא אם יעמוד היום, ובזה אפשר לפרש באופן שני המדרש שהבאתי באות א' שהי' קשה להמדרש למה כתיב באחד לחודש ולא ביום ראשון כמו בשאר מועדות ולזה תירץ עלה אלקים בתרועה כי הקב"ה כשיושב על כסא דין בדין הוא עולה ורק אח"כ כשישראל תוקעין בשופר הוא עולה ברחמים ולכך לפי שהוא ספק אם יעמדו העולם בדין לכך לא אמר ביום רק באחד לחודש: ו) בפ' עקידה בפסוק ויאמר בי נשבעתי נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך יחידך כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וצריך ביאור כפילות לשון "אשר עשית" "ולא חשכת" י"ל בשנקדים מאמר הגמרא שבת פ"ט שהקב"ה אמר ליצחק בניך חטאו והשיב יצחק וכי בני הם ולא בניך ועשה חשבון משנות האדם ואמר פלגא עלי ופלגא עלך. וא"ת כולו עלי הא קריבת נפשי קמך י"ל הכוונה כי חלק גופני הוא מיצחק כי כולנו זרעו וחלק הנשמה נותן הקב"ה בתוכינו ולכך טען יצחק שהקב"ה ישא חצי עונותם על חלקו וא"ת כולו עלי כי רחוק שיחטא האדם מצד נשמתו וכל החטאים עושה בגופו ולכך כולו עלי צריך אני לישא כל עוונותם מאחר שכולם באו מגופו א"כ כיון שכולם באו ממני הא עקידת נפשי קמך וא"כ אין לך אחד מישראל שלא מסר גופו ונפשו לפניך כי כולם הי' בכחי וגופי כשנעקדתי לפניך וכדאי זה שמסרו נפשם על קידוש השם לכפר על עונותם. ובזה יאר לנו חידוש נפלא שבכל דור ודור עומדים על ישראל לכלותם ותמיד ישראל קדושים מוסרים נפשם על קדושת השם, וגם המון עם רצו בשמחה לטבח לקדש ש"ש ברבים, שזה בא להם מחמת שהי' בכח יצחק בשעה שמסר נפשו לפני ה'