משמרת אלעזר קנז

שהוא חסד של אמת. וידוע שתרועה מורא על דין ותקיעה מורה על רחמי' ולכך בתורה שבכתב שהוא דין לא נזכר רק תרועה ובתורה שבע"פ שהוא רחמי' כידוע שלעול' הלכתא לגרועי אתא להקל וכמו שמסיק הש"ס במס' סוכה ו' והובא להלכה ברא"ש ב"ק י"ט ולכך בתורה שבע"פ נלמד בגז"ש שיהי' תקיעה לפני' ותקיעה לאחרי' להמתיק הדין ברחמי' וזו כוונת הפסוק אשרי העם יודעי תרועה דהיינו מלשון ויודע בהם אנשי סוכות שופטים ח' שהוא ל' שבירה שישראל קדושי' מביני' האיך לשבר כח התרועה ואמר ה' באור פניך יהלכון דהיינו ע"י תורה שבע"פ שהם משיגים ע"י רוח הקודש שעליהם הם ממתיקין הדין ברחמים. וז"כ הפסוק "עלה אלקים בתרועה" אם שיש התעלות להקב"ה כשהוא עושה דין ומשפט בעוברי רצונו שע"ז מורה התרועה אבל רק בשם אלקים שמשותף גם לבו"ד כי גם מלך בו"ד עושה דין ומשפט בעוברי רצונו אבל "ה' בקול שופר" דהיינו ע"י הקול תקיעה שמעורר רחמים לעשות חסד עם עמו נתעלה הרבה יותר בשם ה' שהוא השם המיוחד לו לבדו כי אין דומה לו במלכי ארץ בעשיית חסד וז"ש כי מלך כל הארץ אלקים מלך על גוים אבל אז רק אלקי' ישב על כסא קדשו דהיינו בדבר שנוהג גם במלכי האדמה לעשות משפט ודין אבל בעת נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם כי לאלקים מגיני ארץ דהיינו בעת שנאספי' ישראל זרע אברהם לתקוע בשופר ולעורר רחמי' והיינו כי לאלקי' מגיני ארץ שהם מגינים על יושבי הארץ נגד מידת האלקי' שלא ישלוט בהם מידת הדין אז "מאוד נעלה" וא"ש כלפי שאמר למעלה "עלה" אלקי' בתרועה אמר שאם ממתיקין הדין אז "מאוד נעלה" דהיינו שמתעלה יותר הרבה ע"י החסד כי בזה אין דוגמא בכל מלכי ארץ: ד) בישעי' נ"ח בפסוק קרא בגרון אל תחשך כשופר הדם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם ודקדק בספר בינה לעתים דתיבת גרון כמיותר דפשיטא דבגרון קוראי' ועוד יל"ד איזה הו"א הי' שיחשך מלקרא עד שהוצרך להזכירו אל תחשך. ג' צריך להבין הדמיון כשופר. ד' לפרש המדרש כשופר של ר"ה. י"ל בשנקדים לפרש בתהלי' ס"ו בפסוק לכו שמעו ואספרה כל יראי אלקי' אשר עשה לנפשי. אליו פי קראתי ורומם תחת לשוני. און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'. אכן שמע אלקי' הקשיב בקול תפלתי. ברוך אלקי' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. וצ"ב איזה נפלאות סיפר דוד שעשה ה' עמו ולמה לא אמר בקיצור שהקב"ה שמע תפלתו. וגם להבין הכוונה ורומם תחת לשוני. ועוד מה זה שאמר שלא הסיר תפלתי איך שייך שיסיר תפלה מאתי והי' לו לומר אשר שמע תפלתי וי"ל בשנקדי' לתת טעם על מצות תקיעת שופר שאם כי חק היא כבר כתב הרמב"ם שרמז יש בו וספרו לנו חכז"ל מסגולת מצות תק"ש להפוך מידת הדין לרחמי' והוא עפ"י מה שאמר דהע"ה בתהלים ס"ה שמע תפלה עדיך כל בשר יבאו דברי עונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם וקשה שתיבת דברי כמיותר וגם הקישור למה שלפניו ושלאחריו. י"ל דהנה כתיב ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שהקב"ה עומד ומצפה לקבל תפלת ישראל. ואם גם חטאו כשיבאו לפניו להתחנן ולבקש מלפניו מחילה וסליחה וכפרה הוא שומע תפלתם ומכפר להם עונותיה'. אמנם כל זה רק כשחטאו בשאר דברי' אבל אם חטאו בפה לשה"ר רכילות וכדומה האיך אפשר שקטיגור יעשה סניגור והאיך יערב תפלתינו אם פגמנו פינו בדברי' אסורי' ואם יביא אחד דורן למלך על כלי מאוס הכי ירצה אליו לקבל ממנו הדורון וז"כ שמע תפלה עדיך כל בשר יבאו פירוש שהקב"ה עומד מוכן ומזומן לשמוע תפלת כל פה וכל איש פונה בתפלתו לד'. אמנם "דברי עונות" ע"י שעשינו עבירות בדיבור "גברו מני" עי"ז גברו עלי שאין לי פה לדבר לפניך אבל "פשעינו" פירוש שאר חטאי' שאינן בפה אתה תכפרם ע"י שיתפללו לפניך ע"כ בעת יתפללו לפני ה' יעמדו לקטרג עלינו פה דובר נבילה איך יתפלל לפניך ולזה התחכם אב הרחמי' החפץ לזכות את בניו בדין ונתן להם מצות שופר שאין בו רק קול בעלמא יוצא מהקנה בלי חיתוך אותיות וזה הקול בלי מוצאות הפה וכלי הדיבור לא נפגמו ולכך לא יכלו המסטיני' לקטרג על מצוה זו ועי"ז מתהפך למידת הרחמי' ושומע כל תפלתם ומכפר להם עונותיהם. ועוד יותר חסד עושה הקב"ה עמנו אם מקטריגי' על דיבורינו שנפגמו כלי הדבור ע"י דבורי' אסורי' אז הקב"ה מבטל אותיות התפלה ושומע רק "בקול" תפלתם כי הקול בעצמו לא נפגם: וז"כ דהע"ה שסיפר מחסדי ד' אליו כי הוא הי' ירא לעמוד ולהתפלל לפניו מחמת שפגם במוצאות הפה ולא ערב להתפלל כל אשר עם לבבו ואמנם ראה חסדי ה' שאם שדבריו לא הי' ראוין להתקבל שמע ד' "בקול" תפלתו כאלו הוא קול בעלמא בלי חיתוך אותיות ועי"ז ערב לבו להתפלל