משמרת אלעזר קנה

מסוגל לרחמים ונראה שלדברי ר"ת כוונת התוה"ק לכך שינתה וכתבה בחדש השביעי באחד לחודש להורות שחודש השביעי הי' ראוי' להיות לפי מה שעלה במחשבה חודש ראשון לכך אמר בחודש השביעי שהוא לפי המחשבה באחד לחודש דהיינו חודש אחד לא שביעי וזו כוונת המדרש ליתן טעם למה נשתנה זה שנברא העולם בניסן עד שתשרי הוא חודש שביעי ולא נברא כמו שעלה במחשבה והוא כשהקב"ה עולה על כסא דין בדין הוא עולה וכשישראל תוקעין מידת רחמים גוברת וכל זה לפי ששיתף הקב"ה מידת הרחמים למידת הדין אבל אם הי' נברא העולם כמו בראשית המחשבה הי' הכל נדון בדין הגמור ומי יעמוד בדין ולתכלית זה להציל ברואיו שינה הקב"ה וברא עולמו בניסן ונעשה תשרי חודש השביעי: ב) בתהלים פ"ט בפסוק צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך אשרי העם ידעו תרועה ה' באור פניך יהלכון בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו כי תפארת עזמו אתה וברצונך תרום קרנינו ויל"ד כיון שאמר שהכל בצדק ובמשפט שהוא דין איך אמר אח"ז שהוא בחסד. ב' הקשו בילקוט שס וכי אוה"ע אינן יודעין להריע. ג' מה כוונתו באמרו באור פניך יהלכון מה זה שהולכין באור פניך. ד' בשמך יגילון כל "היום" בה' הידועה על איזה יום כיוון, ה' להבין הקרי והכתיב בתיבת "תרום" שהקרי הוא תרום בוי"ו והכתיב תרים ביו"ד וגם נבאר בתהלים ס"ב אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד אל תבטחו בעושק ובגזל אל תהבלו חיל כי ינוב אל תשיתו לב אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז לאלקים ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וצ"ב למה נתכוין באמרו אחת דיבר אלקים ומה כוונתו באמרו שתים זו שמעתי וגם להבין מה שסמך לזה כי עז לאלקים איזה קישור יש לזה עם מה שאמר קודם שתים זו שמעתי וגם לתרץ קושית חכז"ל ר"ה י"ז ב' אם משלם לאיש כמעשהו אין זה חסד י"ל בשנקדים מה שהקשה הרמב"ן למה לא מצינו בכל התורה זכר כלל שראש השנה הוא יום דין ועוד יותר יש להפליא כי גם בנביאים וכתובים אין זכר מזה ופעם אחד שמוזכר בתהלים פ"א הוא ג"כ באופן נעלם ונסתר והוא בפסוק תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב כתיב בחודש ולא כתיב באיזה חודש ולא כתיב באיזה יום לחודש ונתן רמז להתבונן ממנו על מה כוון באמרו בכסה שדרשו חכז"ל ר"ה ח' חודש שהלבנה מכוסה בו נתקשו הראשונים בפירושו וגם מפרשי נ"ך כתבו כמה פירושים אחרים באופן שאין הכוונה על ר"ה והוא פליאה למה יסתירו כ"כ זה הענין שראש השנה הוא יום הדין: י"ל טעם לזה עפ"י משל שמעשים בכל יום שהמלך והשרים יש להם שדות וכרמים מפוזרים בכל המדינה ואי אפשר להם לישא וליתן בעצמם בכל מקום לכך יש להם פקידים הממונים להשגיח על הכל לקנות ולמכור וכדומה והדרך הוא שפעם אחת בשנה או פעמים רגילים השרים לבא שמה ואז מחויב לעשות חשבון לפניהם על כל דבר קטן וגדול והדרך הוא שיבא פתאום השר אל פקידו כדי שיוכל לבדוק ולחקור אם נושא ונותן באמונה ואמנם לפעמים יש לזה הפקיד אוהב בבית המלך ותמיד בעת רצונם לבא אל הפקיד לבדוק חשבונו הוא מודיעו קודם דע שביום פלוני יבאו לבדוק חשבונך ואז גם אם נתעצל בכל השנה הוא רואה לזרז עצמו אז שימצאו החשבון נכון אמנם זה האוהב צריך להודיע זאת להפקיד בהסתר גדול כי אם יודע זה למלך יענישו בעונש גדול כי עפ"י היושר מחוייב זה הפקיד לעשות בכל יום חשבון נאמן על כל מעשיו ולא להיות עצל במלאכתו ולזה התכלית רגילין לבא אליו פתאום בלי הודעה כדי שיהי' זריז ונשכר בכל השנה כי בכל יום יחשוב אולי היום יבאו לבקש חשבון ממנו והנמשל המלך הוא ממ"ה הקב"ה והי' ראוי שבכל יום יהי' האדם עומד מוכן ומזומן לפני המלך ואמנם הקב"ה הוא חפץ חסד ורוצה לצדק בריותיו בדין ולכך הי' תשוקתו להודיע לבניו שביום ר"ה יהי' יום הדין ולזה גם אם בכל השנה נתעצלו כשיגיע חודש אלול יהי' זריזים ויתקנו מעשיהם באופן שאם יבא המלך ליום הכסה ימצא חשבונם יפה ויצא כנוגה צדקם. אמנם מאחר שה' במשפט יעמיד ארץ ואם יודיע זאת לישראל יקטרגו המסטינים על ישראל שבכל השנה הם חוטאים ואם לא הי' הקב"ה מודיעם שהוא עכשיו יום הדין הי' נמצאים חסרים בכל טוב ולא הי' נמצא חשבונם יפה ולזה כדי לסתום פה המקטריגים הוצרך להעלים בכל תוה"ק שר"ה הוא יום הדין ולא נזכר רק שהוא יום תרועה אמנם אבותינו הקדושים ברוח קדשם וחכמינו הקדושים שקבלו ממרע"ה בעל פה י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן השיגו שר"ה שהוא יום תרועה הוא גם יום הדין והם גילו הסוד לעם קדושו