משמרת אלעזר קנא

קו) ישעי' ס"ו בפסוק והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'. ויל"ד על כפילות לשון חדש בחדשו ושבת בשבתו דהול"ל בקיצור בכל חודש ושבת יבאו. י"ל דלכארה יפלא מה יהי' היחוס לעת"ל ביום חדש ושבת כל ענין החודש הוא שהלבנה מתחדשת בכל חודש וכל זה עתה אבל לעת"ל שנאמר והי' אור הלבנה כאור החמה א"כ לא תתחדש כלל בכל חדש וא"כ מאי רבותא יהי' בראש חודש וכן בשבת יש להפליא כן הלא אמרו חכז"ל שלע"ל יהי' יום שכולו שבת. אמנם הטעם לזה כי ימים אלו חדש ושבת לפי שקדשו ישראל ימים הללו כל ימי עולם בתפלת ובתורה ולכך קנו איכות קדושה ולכך גם לעת"ל ישארו בקדושתן לפי שבזמן העבר עבדו ישראל בהם את ה' יותר מבשאר הימים וז"כ הפסוק והי' מדי חדש יבאו וכדי שלא יקשה לך אימת יהי' לעת"ל ר"ח הלא יהי' אור הלבנה כאור החמה ע"ז משיב "בחדשו" בזמן שהי' ישראל רגילין לקדש החודש. וכן בשבת אמר הלא יהי' יום שכולו שבת ע"ז משיב "בשבתו" בעת שהי' ישראל רגילין בזמן העבר לקדש את השבת יהי' יותר קדושה בימים אלו גם לעת"ל: קז) ביואל ב' פסוק כ"ו ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ד' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבשו עמי לעולם י"ל עפ"י שפירש הבינה לעתים הפסוק תהלים צ"ט "שמרו עדותיו וחק נתן למו" ואמר שמדרך הצדיקי' אעפ"י שיש בידם מעשי' טובי' הרבה אינן מבקשי' אלא מתנת חנם כי הם בענוותנותם חושבי' תמיד שאין להם במה לבא אל המלך. ואם הקב"ה ממלא משאלותם ונותן להם פרנסה הוא פליאה בעיניה' וכחק בלי טעם באיזה זכות נתן להם ה' בקשתם. וז"ש "שמרו עדותיו" אעפ"י שקיימו כל התורה מאל"ף עד תי"ו אעפי"כ "וחק נתן למו" הוא כחק בעיניה' שהקב"ה נתן להם רצון נפשם עכ"ד, וז"כ הפסוק ואכלתם אכול ושבוע והללת' את שם ד' אלקיכם אם הקב"ה ישפיע לכם כדי סיפוקיכ' תרבו להללו ולשבחו אשר עשה עמכם להפליא כי יהי' לפלא בעיניכ' על אשר עשה לכם רצונכם ותחשבו זאת למתנת חנם ולכך תרבו להודות על חסדו הגדול: קח) בישעי' נ"א בפסוק כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותי' וגומר ויל"ד דהול"ל בלשון עתיד ינחם ולא בלשון עבר ובפרט שבסוף הפסוק אמר הכל בלשון עתיד, י"ל עפ"י שהביא בסדורו על שבת שורש אי ענף כ' בשם הרמב"ן בעת שעלה לארץ הקדושה ומצא שם בני אדם יושבי' בה והכל נאה ומסודר אמר שזה הבטחה גדולה על גאולה העתידה וישא משלו לאשה מניקת שדרה בכפר יחידית עם כושים ואירע שנחלה ולדה עד שלא הי' אפשר לו לינק. והאשה מאחר שיודעת שלאחר שיעברו איזה ימים יתרפא התינוק ויהי' צריך לו לחלב אמו, ואם בנתים לא תניק היא איזה ולד ייבשו דדי' מה עשתה לקחה ילד אשה כושית והניקה אותו כדי שמיד שיתרפא בנה ימצא מוכן חלב אמו, לא כן אם מת בנה אז אדרבה תעשה כל הפעולות שייבש חלבה. ומאחר שראינו כי גם אחרי גלות ישראל מארץ הקדושה עוד הארץ מוציאה פירותי' לערביים הללו עובדי ע"ז מזה ראי' שבטוחה שבמהרה תצמח רפואה להבן יקיר ולכך נתנה חלבה גם לילד הכושי כדי שיהי' מוכן ומזומן לבנה מיד שיתרפא ע"כ וז"כ הפסוק כי נחם ה' ציון פירוש בזמן העבר בעת שגלו ישראל מעל אדמתם וניחם כל חרבותי' שגם בעת חורבנה ניחמה ומוציאה פירות זו ראי' ברורה כי עוד ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה וזו נחמה אמיתית שהבן עדיין חי וסופו להתרפא: קט) בזכרי' ב' בפסוק רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה' ונלוו גוים רבים אל ה' ביום ההוא והי' לי לעם ושכנתי בתוכך ויל"ד כפילות הלשון רני ושמחי גם כפל ושכנתי בתוכך, י"ל עפ"י שפירש אמו"ר הגאון רשכבה"ג מהר"ם שיק זי"ע הפסוק שמואל א' י"ז כי לא יטש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם, עפ"י שכתב הספורני מה שקרא הקב"ה את ישראל בשם בני בכורי הוא מטעם כי לבסוף יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך ויהי ה' למלך על כל הארץ ואעפי"כ גם בעת ההיא יהי' ישראל עם סגולה לפי שהם התחילו להכיר את ה' ולעבדו ולזה קראם השי"ת בני בכורי כי גם לעתיד עכ"פ יהי' להם חשיבות כמו בן הבכור שנולד ראשון שנוטל פי שנים. והנה בזמן הגלות אנו משתמשין רק בחצי השם אבל לעת"ל יתמלא ויתגדל השם ויהי' נקרא ככתיבתו כדאי' פסחים נ' והואיל לשון התחלה הוא, וז"ש כי לא יטש ה' את עמו בעבור שמו הגדול פירוש שלעתיד שיתגדל שמו ויקרא ככתיבתו וכל בני אדם יקראו בשמו אעפי"כ לא יטש ה' את עמו כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם פירוש למי שהם התחילו להיות עמו עכ"ד הקדושי' וז"ש רני יש לך