משמרת אלעזר קמז

תחסר הוא באופן שנאמר באלי' וצפחת השמן לא תחסר כי באה הברכה בו שכל ששפכו ממנו יותר נשאר הצפחת מלא שמן ורק ברשעים בטן רשעים תחסר מה שהרשעים אוכלין ונהנין מעוה"ז הם מחסרים אבל בצדיקים אדרבה ע"י שנהנים באה הברכה ונתוסף תמיד: צט) בפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ ותמהו חכמי לב מה הכוונה באמרו כימי השמים על הארץ ועוד צריך להבין למה דוקא ירבו ימיכם "על האדמה" י"ל עפ"י שכתב הגאון ישמח משה בפ' קרח כוונת הגמרא בברכות ח' אמרו לי' לר"י איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב אבל לא בחו"ל כיון דאמרו לי' דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו כדאמר ריב"ל לבניו תקדמו ותחשכו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי וצריך פירוש למה תמה על שיהי' זקנים בבבל וכי לא מצינו בכל אוה"ע זקנים בכל המדינות ועוד מה סגולה זו המצוה של הליכת ביהכ"נ לאריכות ימים. ויובן בהקדם דברי האלשיך הקדוש בפרשת האזינו על הפסוק ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה וז"ל אם כל כך נפרדו הגוים מכם כי אתם חלק אלקי ממעל ימשך מזה לבלי האריך ימים ישראל על האדמה כגוים כי הלא לפי גודל קדושת הנפש על היותה חלקו יתברך הלא יגדל החשק נמרץ לשוב אל מקורה יתברך כי הוא חלקה ואם כן אוי מי יחי' בעולם הזה ויזכה לשנים רבות על כן אמר ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה והוא כי האדמה אשר אנו עוברים את הירדן היא א"י קדושה אשר שם כבודו יתברך יותר מבכל העולם וא"כ איפה אל יהי מקום לזעקת נפשך עד שוב עד כסא הכבוד מרום ה' רועי ישראל לא יחסר משם ובזה פירש הפסוק ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם פירוש דאמרו חכז"ל ילקוט תהלים ק"ן עה"פ כל הנשמה תהלל שעל כל נשימה ונשימה מחוייביה להלל לה' כי בכל רגע הנשמה רוצית לצאת לשוב אל מקורה וכשהיא רואה שהשכינה שורה בישראל היא שבה כי הלא גם פה דבוקה במקורה וז"ש ונתתי משכני בתוככם ועי"ז ולא תגעל נפשי אתכם עכ"ד הקדושים ולפי"ז יובן תמיהת ר"י איכא סבי בבבל להיות שנפש הישראלי חלק אלקי ממעל חושקת תמיד להדבק במקורה וא"כ בשלמא בא"י ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד יש לה תנחומין כי שם השכינה שורה אבל בבבל ארץ טמאה האיך יאריכו ימים וכדברי האלשיך אבל כששמע דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא ושם השריית השכינה תמיד במקדש מעט אמר היינו דאהני להו ולפי"ז יומתק כי הנה הנפש חושקת להנות מזיו השכינה כמו שהיתה רגילה קודם בואה לזה העולם אבל בא"י למה תחשוק לשמים הלא תוכל לחיות חיי עונג בארץ כמו שהי' לה מקדם בשמים וז"ש למען ירבו ימיכם על האדמה דייקא רק בא"י תוכלו להאריך ימים ונתן טעם לזה כימי השמים על הארץ' כי ממש כמו הימים שהי' להנשמה בשמים יש לה עתה בארץ וא"כ אינה חושקת לצאת ועי"ז מאריכים ימים: ק) בפ' ראה בפסוק כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר בכל אות נפשך תאכל בשר וכתב בס' תורת משה כי הצדיקים כרבינו הקדוש וכדומה שאין נהנין מעוה"ז אם יארע לפעמים בהמה שתאוים לאכול בשר הוא ודאי כי נפשם משתוקק להעלות חלק קדושה שבתוך הבשר כמו שבא מלאך הממונה על התאוה ליהודה ותמר ואמר על זה בכל אות נפשך תאכל בשר כי ההולך אחר תאותו אעפ"י שממלא תאותו איננו בשלימות לפעמים מצטער על הוצאת ממון או הזמן אבל זה הצדיק שהוא בטוח שמשמים נגזר עליו התאוה ההוא להשלים רצון הבורא ית"ש א"כ לא יוסיף עצב עמה ובכל אות נפשו יאכל עכ"ד הקדושים והנה בעיקר הדבר שמשתוקק מצד נפשו חלק הקדושה לאכול בשר זכיתי לדבריו הקדושים ועיין מה שכתבתי בענין זה לעיל אות מ"ד ויומתק עוד יותר עפ"י מה שהביא היע"ד ח"ב דרוש ט' בשם האר"י הקדוש לפרש מאמר חז"ל שבת ק"מ ב' באתרא דליעול ירקא ליעול בשרא ותמהו וכי חכז"ל לומדים לאדם לילך אחר מותרות ותאות ופירש כי נצוצות הקדושה שבתוך חלק החי הם יותר משובחים מאותן שבחלק הצומח ולפי"ז יובן פסוק שלפנינו שנפשו מתאוית לאכול בשר כדי להעלות הקדושה ממנו ולפרש גם סוף הפסוק הוספתי בה דברים לפרש הכתוב קצת באופן אחר כי באמרו "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך" דזה יהי' ודאי רק בזמן שאתה עושה רצונו של מקום ואעפי"כ ואמרת אכלה בשר דע "כי תאוה נפשך לאכול בשר" זו רק כי נפשך תשתוקק אל נצוצי הקדושה הטמונים בתוך המאכל אמנם בא הכתוב להזהיר כי לפעמים הגם שהנפש תשתוקק לאכול הדבר והוא בא מחלק נפשו אבל בשעת האכילה מרוב עריבות ונעימות המאכל גובר הנאת הגוף ושכח ענין הקדושה שבעבורה השתוקק לאכול המאכל ולזה בא הכתוב להזהיר שאם כי אמרתי לך