משמרת אלעזר קמו

הי' בו כח אעפי"כ לא ביטל מעולם מצות עונה ונתן טעם לזה עתקה בכל צוררי כי עי"ז הוליד נשמות לגרי' ונתוסף לו כח לננח צורריו, וז"כ הפסוקי' שמכל אומה ולשון יתגיירו ויביאו לישראל בנים ובנות חדשים אשר לא ידעום מעולם כי הם הולידו נשמותיהן ונתגיירו ע"כ ישאלו מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה שדימיתי שאני עקר ולא ידעתי שהולדתי בנים אלה, ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אני חשבתי שנשארתי לבדי ואין לי זרע ועתה באו לי בנים מארבע כנפות הארץ, ומצאתי ב"ה בספר מדבר קדמות אות זיווג שכן פירש בזוה"ק כתב יד, וז"ל אמר ר' שמעון לעולם יקיים אדם עונה לשם שמים אף שהיא עקרה וזקינה אינן הולכים לאיבוד אלא השי"ת מצוה למלאך הממונה שישמרם לעתיד לבא ויהי' לכל אחד גוף, ומה שחשב שהולך לאיבוד כולם יהי' לו בנים ובנות ויכיר כל אחד אביו ואז תאמר בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה שהייתי חושב שהולכים לאיבוד ואלה מי גדל, יתברך שמו יש מדור אחד שמתגדלים שם טפות קדושות כולם הם נגנזות בהיכל אחד דמלכא, (זוה"ק כתב יד הביאו הרב מהר"ם גלאנטי זצ"ל). ואמר אח"ז שהתכלית הי' "והאכלתי את מניך את בשרם" שמהם עצמם יתגיירו ויעשו עמהם מלחמה וינצחם, ושייך שפיר זה הלשון כי מבשר' יבא מי שינצחם, ושלא יתמהו מאין זה בא לכך אמר הביטו אל אברהם אביכם ושרה תחוללכם כי אחד קראתיו פירוש גם באותו זמן שהי' רק יחידי שעדיין לא הי' לו בנים באותו זמן עצמו אברכהו וארבהו שהוליד נשמות לגרים ונכנסו תחת כנפי השכינה, ולפי דברינו הי' השכל גוזר שהצדיקי' הגדולי' אשר בכחם להוליד נשמות לגרי' יהי' עקרים כדי שעי"ז יולידו נשמות לגרי' אמנם לא יגרע מצדיק עינו כי אמרו חכז"ל יומא ע"ד סומא אוכל ואינו שובע כי האדם נהנה יותר במה שרואה בעיניו ולכך נותן לו גם בנים ממש, וכן מצינו באברהם שלבסוף זכה להוליד בן צדיק כמותו והנה אמרו חכז"ל שבת כ"ג הרגיל בנר שכת יזכה לבנים ת"ח ולפי"ז יובן המדרש פליאה כי לכאורה למה ישתדלו נשים צדקניות שבישראל כ"כ להיות מהדרין במצות הדלקת נר שבת כדי שיזכו לבנים ת"ח הלא אם לא יולידו בנים יולידו נשמות לגרים אמנם כבר כתבנו שאין העין שובע במה שאינו רואם וזו עצמו למדו חכז"ל מהפסוק למען ענתך שקשה האיך קרא הכתוב למן לחם שמה"ש אוכלין עינוי הלא כל הטעמי' שבעולם הי' במן וכל טעם שאדם רוצה לטעום הי' טועם במן ולמדו מכאן שסומא אוכל ואינו שובע לפי שלא ראו בעיניהם הבשר וכדומה אעפ"י שטעמו טעמו הי' עינוי להם ויפה אמר המדרש מכאן מדליקין נשים נרות בשבת כדי שיזכו לבנים ת"ח הגם שבלא"ה מולידים נשמות לגרי' אבל אין העין שובע במה שאינו רואה וזו סמיכות ברוך תהי' מכל העמים שפירושו שעל ידך יתברר ויתלקט הטוב שבכל העמים שתוליד נשמות לגרים ויכנסו תחת כנפי השכינה והנה מעתה תחשוב שא"כ עכ"פ בתוך ישראל תהי' עקר ועקרה לזה אמר שאעפי"כ לא יהי' "בך" עקר ועקרה פירוש שתוליד גם בנים בישראל: צז) בפסוק לא תערץ מפניהם כי ה' אלקיך בקרבך קל גדול ונורא יל"ד דתיבת בקרבך כמיותר ובסוף הפרשה בפסוק לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ה' אלקיכם על פני כל הארץ וגו' יל"ד דהול"ל יתן ה' פחד ומורא על פני כל הארץ לפניכם והלשון פחדכם משמעו הפחד שלכם וי"ל עפ"י שכתבתי בחלק עשרת הימים אות ט' שסגולת מצות יראת שמים מלבד השכר הניתן עלי' כמו על כל מצוה שאדם עושה עוד בו סגולה נוספת כי אם יארע שיבאו עליו שונאים או שודדי לילה נותן ה' על שונאיו ממש זו היראה שהי' הוא ירא מפני ה' נותן ה' על שונאיו שיראו מפניו ולפי"ז אם ישראל מחזיקים ביראת ד' אז לא יכול אדם לעשות עמהם רעה כי יפול פחד שלהם מה שהם פחדו מהדר גאון ה' על שונאיהם וז"ש לא יתיצב איש בפניכם מאחר כי ה' אלקיך "בקרבך" גדול ונורא שיש לך יראת שמים א"כ זו היראה תפול עליהם לפניך וז"ש "פחדכם ומוראכם" פירוש הפחד והמורא שלכם לפני ה' יתן ה' על פני כל הארץ: צח) בפסוק ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבני' ברזל ומהררי' תחצוב נחושת ואיתא במסורה ג"פ תחסר חד דהכא, ב' מלאכים א' י"ז וצפחת השמן לא תחסר, ג' משלי י"ג ובטן רשעים תחסר, י"ל המסורה הורה לנו פירוש הכתוב כי לכאור' אין זה חידוש כ"כ כי גם בשאר מדינות מצויים להיות הרים מלאים מאלו הדברים שהזכיר אמנם זה הוא החידוש כי בשאר מדינות כל שחוצבין יותר מתמעט והולך אבל בא"י אפי' אם הי' חוצבין תמיד לא נחסר כלל כי באה הברכה במעשי ידיהם וזה למדה לנו המסורה זה שנאמר בקרא לא