משמרת אלעזר קמה

המסות הגדלות וגו' אשר הוציאך ה' אלקיך כן יעשה ה' אלקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניה' ויל"ד שבשלמא על פסוק שלפני זה שאמר זכר תזכר את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה הי' שייך הלשון כן יעשה ה' לכל העמים אבל על הנאמר בפסוק הזה אשר הוציאך ה' ע"ז לא שייך הלשון כן יעשה ה' לכל העמים. וגם יל"ד על אומרו מפניה' דהול"ל מהם. וגם בפסוק שלאחריו וגם את הצרעה וגומר והנסתרי' מפניך יל"ד דמפניך כמיותר, י"ל דאיתא בפנים יפות שבזה יכלו כל האומות כי יוציאו מהם הניצוץ הקדוש שבתוכם המחי' אותם וממילא יפלו פגרים מתים. ולפי"ז שייך שפיר לשון ואכלת את כל העמי' כי הוא ממש כעין אכילה דהיינו ששואב מהם הקדושה וממשיכה אליו. והנה רגיל בתלמוד נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות ופירשו שהוא מענין הזה כי ע"י ראייתו אותו שאב ממנו חלק הקדושה. ולפי"ז יומתק לשון הפסוק לא תחוס עינך עליהם דהיינו שע"י ראיית עין בהם תוציא מהם ניצוץ הקדוש ובזה תכלם, אמנם בקל יכול האדם להכשל עי"ז דאמרו חז"ל סנהדרין ק"ב אסור להסתכל בדמות אדם רשע כי תחת אשר ישאב ממנו חלק קדושתו יכול להיות שיוסיף טומאה בו ועיין ביע"ד שפי' כי בשעה שאמר פרעה למשה לא תוסיף עוד ראות פני שהשיב לו משה כן דברת ופירש"י יפה דברת בעתו דברת כי כל זמן שהי' להצדיק דבר מה למשוך מפרעה הותר לו להסתכל בפניו אבל אז שכבר הי' במכה האחרונה אמר יפה דברת בעתו דברת כי מעתה אסור לי להסתכל בפניך כי יזיק לי ראייתך. ואפשר לומר שזו שאמר כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה וגו' הי' מיראתם להרגם ע"י הסתכלות בפניהם פן לא יהי' בכחם לברר חלק הקדושה מהם ויזיק להם הסתכלותם בהם לזה אמר ה' שכמו שהוצאתי אתכם ממצרים שאמרו חכז"נ גוי מקרב גוי כעובר הנשמט ממעי אמו שבררתי חלק הקדושה מהטומאה במצרים כן יעשה ה' לכל העמים שיהי' בכחכם לברר הקדושה וסיים אשר אתה ירא "מפניהם" דהיינו כפירושינו שישראל יראים מלהסתכל בפניהם מאחר שאסור להסתכל בדמות אדם רשע. אמנם לפי"ז שלא יעשו מלחמה עמהם בכלי קרב רק ימיתו אותם ע"י שיסתכלו בפניהם ע"כ יש עצה לאוה"ע שיסתירו עצמם בל יסתכל בהם איש יהודי לזה אמר שהנשארים והנסתרים "מפניך" שיסתרו שלא תסתכלו בהם לאלו אשלח אח הצרעה לאבדם, וז"ש ונתנם ד' אלקיך לפניך שיעמידם לפניך ולא יתיצב איש בפניך עד השמידך אותם שיהי' בכחך להמיתם בראיית עיניך: צו) בפסוק ברוך תהי' מכל העמים לא יהי' בך עקר ועקרה, והקשו המפרשי' איזה שייכות יש לשני דברי' אלו שנכתבו בתוה"ק בסמיכות בפסוק אחד ועוד דקדק האוה"ח דתיבת "בך" כמיותר. ואיתא בפליאה עה"פ ויענך וירעיבך ויאכילך את המן מכאן מדליקין נשים נרות בשבת. ובהפטרה לפרשה זו בישעי' מ"ט בפסוק שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך וגו' ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם, כה אמר ה' אלקים הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנתיך על כתף תנשאנה, ויש להפליא דבשלמא מה שאמר שהגוים ינשאו את ישראל וישאו אותם על כתפם זה מובן שיהי' לגודל תפארת ישראל בעת הגאולה אמנם איך אפשר שהאבות לא יכירו את בניה' ואת בנותיהם עד שישאלו מי ילד לי את אלה. ובפסוק והאכלתי את מניך את בשרם יל"ד דהול"ל והאכלתיך בשר מניך אבל האיך אפשר לומר שמניך יאכלו בשר עצמם. ובפסוק ישעי' נ"א הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו ודקדקו המפרשי' מה הכוונה באמרו כי אחד קראתיו. י"ל בהקדם לפרש סמיכות הפסוקי' בתהלי' ו' פסוק ז' וח' יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה, עששה מכעס עיני עתקה בכל צוררי. דאית' בזוה"ק שאם אדם מקדש ומטהר מחשבתו בעת הזיווג גם אם אין לו בנים כגון שאינו מוליד אעפי"כ לא יגע לריק כי הוא מוליד בזיווגו נשמות הקדושים והם באים בתוך אוה"ע ועי"ז מתגיירים גירי צדק ומתברר נצוץ הטוב שבאוה"ע. ולזו הכוונה הי' אברהם ושרה עקרים בטבע כדי שיולידו נשמות גרים וכן הי' באמת באופן נפלא כדכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן. ומעתה השכל נותן שבעת הגאולה יתבררו לפני זה כל חלקי הקדושה המעורבים בין אוה"ע ויתרבו הגרים ובפרט כי אמרו חכז"ל סנהדרין ל"ט ב' שרק מי שבא מהם יכול לנצח אותם ועובדי' גר אדומי הי' מתנבא על מפלת אדום, ודוד שבא מרות המואבי' הוא הכה את מואב ומאחר שאז ועלו מושיעי' בהר ציון לשפוט את הר עשו בודאי יהי' בתוך ישראל גרים מעשו, וזו סמיכות הכתובים מטתי בדמעתי ערשי אמסה שדרשו חכז"ל סנהדרין ק"ז שגם שהי' חולה ולא