משמרת אלעזר קמב

שזה זמן רב אשר הלך לעולמו אעפי"כ נדע בבירור שהי' צדיק והוא אם רואים שבניו כולם זרע אמת ומטתו שלימה זה ראי' ברורה על מולידם שהי' צדיק וישר ואמרו חכז"ל ברכות ס' צדיקים במיתתן קרוין חיים וז"ש הפסוק משבח אני את המתים אני משבח את המתים "שכבר מתו" פירוש אם כי זמן רב עבר מעת שמתו ולא הי' באפשרותי להכירם "מן החיים" פירוש מן החיים שנשארו מהם אני יכול לשבח אשר "המה" פירוש זה קאי על מה שהזכיר לעיל המתים שהם המתים חיים עדנה בגן עדן כי זה שבניו כולם תמימים וישרים הוא מופת חותך על צדקת אביהם: פד) באופן אחר פרשתי ידוע שאם אדם רוצה לעשות איזה דבר מצוה אם רואה היצה"ר שאין אפשרות לפתותו להניח לעשות המצוה עכ"פ רואה להסיתו שימתין עוד זמן מה לעשות המצוה ומדחה אותו בלך ושוב לכשתפנה תשנה ועוד חזון למועד עתה הם ימי הבחרות ושמח בחור בילדותך וככה מפתה אותו עד שהולך לבית עולמו וימות ולא בחכמה ועיין מה שכתבתי לעיל באות ה' על הפסוק והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ מענין זה אמנם עצה טובה לזה שקודם עשיית כל מצוה יחשוב האדם בדעתו מי יודע אם אחי' עוד למחר כי לא ידע האדם את עתו ואולי הוא כעת תפלה אחרונה שאני מתפלל וזה יועיל מאוד להתפלל בכוונה וזו הכוונה משבח אני את המתים "שכבר מתו" פירוש שבכל יום מימי חיותם מתו כי חשבו תמיד בדעתם שאולי היא יום המיתה שלהם ועי"ז עשו תמיד המצות בזריזות ובחשק רב "מן החיים אשר המה חיים עדנה" מאותן החיים שחושבין תמיד עוד נחי' ימים רבים ועוד היום גדול לשוב בתשובה ויום המיתה לא בא על זכרונם כי עי"ז יש להיצה"ר כח להסיתם: פה) בעת הסתלקות הנביא אלי' צעק אלישע אבי אבי רכב ישראל ופרשיו י"ל הכוונה דכל זמן שהצדיק חי הוא לוקח כל מידת הדין עליו וסובל יסורים בעד כל ישראל והוא נשא את חליינו ישעי' נ"ג וכל משא בית ישראל עליו וכמו שסופר בב"מ פ"ה על רבינו הקדוש שי"ג שנה הי' לו כאב שינים ובמשך זה הזמן לא הפילה אשה בכל ארץ ישראל והם משפיעים שפע לכל ישראל וכמו שאמרו חכז"ל ברכות י"ז כל העולם נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין והנה לזה אמר רכב ישראל כמו שהרכב נושא משא האדם כן הצדיק סובל על שכמו משא כל ישראל ומקבל על עצמו מידת הדין לסבול בעד ישראל ועי"ז משפיעים שפע לכל ישראל וכן פרשיו כי כמו שהפרשים הם מגינים על העם שלא יכלו אותם במלחמה כן הצדיקים זכותם עומדת לישראל להגין עליהם שלא יאונה אליהם כל רע: פו) איתא ברבה חיי שרה לפני פטירתו של ר' אבהו הראו לו חלקו לעוה"ב ושמח ואמר אני אמרתי לריק יגעתי ולתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ישעי' מ"ט ד', ותמהו המפרשים וכי לא ידע ר' אבהו שיש שכר לעושי טוב וגם אריכות לשון לתהו והבל כחי כליתי י"ל דלכארה נראה שאין לגוף שכר בעשיית המצות כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא קידושין מ' ב' ואפי' אם נותנין לו שכר בעוה"ז מה יחשב זה כי כל הצלחת עוה"ז הוא רק הבל וריק והי' נראה כי רק הנשמה לאחר הסתלקותה מהגוף מתענגת בנועם זיו השכינה ועוה"ב יהי' גם כן רק להנשמה אבל הגוף אין לו חלק בשכר הרוחני' אמנם האמת אינו כן וכבר ערך הרמב"ן דרשה נפלאה על ענין זה ונקרא "שער הגמול" לסתור דעת האומרים כן ואמר שיעמדו הגופים ויהי' מזוככים וטהורים עד שיהי' באפשרות להתענג ביחד עם הנפש וזה הכוונה שהראו לר' אבהו חלקו לעוה"ב וראה כי גם הגוף יקח חבל בעוה"ב ואז שמח מאוד ואמר שהוא חשב שאין להגוף חלק בשכר הרוחני' ואמר אני אמרתי לריק יגעתי כי הגוף יגע בעוה"ז לריק כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וששכר עוה"ב אין להגוף מבוא להנות ממנו, אמנם עתה ראיתי שגם הגוף יתעדן בעוה"ב וכן בדין שהגוף שסיגף עצמו בעוה"ז יקח חלקו לעוה"ב וז"ש אכן משפטי את ה'. ועיין מה שכתבתי בענין זה בחלק אורה ושמחה אות י"ז: פז) אמרו חכז"ל סנהדרין קי"א חבל על דאבדין ולא משתכחין, וי"ל כי בודאי הסתלקות הצדיק הוא חסרון גדול לכללות האומה בכל ענינים אבל אעפי"כ יש קצת נחמה על הסתלקותו אם עי"ז נתעוררו ישראל לשוב בתשובה אז לא נאבד הצדיק כי גרם שעל ידו שבו ישראל לאביהם שבשמים אבל אם ח"ו אין משימים על הלב לשוב בתשובה אז הוא אבידה גמורה שנאבד הצדיק והנשארים לא מצאו כלום וז"ש חבל על דאבדין שהצדיקים מסתלקין ואין משתכחין שהנשארים אין מוצאין כלום עי"ז שלא התעוררו לתקן מעשיהם: פח) בילקוט רמז תקכ"ה למה נסמכה מיתת אסרן לשבירת הלוחות אלא מלמד