משמרת אלעזר קמא

מוותר על כבודו כדי להרבות כבוד שמים ומה שסיים גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב יתבאר עפ"י מה שפרשתי באות שלפני זה לא ירד אחריו כבודו שכבוד שאר אנשים הוא רק כל ימי חייהם אבל כבוד התורה הוא גם לאחר מותם וז"ש גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. כי הכבוד ראוי' להם לעצמם בשביל תורתם ומעשיהם הטובים והביא ראי' לזה מפסוק טוב שם משמן טוב דאיתא במדרש שאפי' השמן טוב שיש לו ריח טוב אם יתנו אותו על מת יסריח אבל זה השם טוב נשאר גם למת וזה שאמר טוב שם משמן טוב כי שמן הטוב אבד ריחו כשנתנו אותו על מת אבל השם טוב נשאר גם למת וזו ראי' נכונה למה שאמר שנפטר בשם טוב כי כבודו לא יאבד אחרי מותו: פב) בתהלים צ"ב בפסוק מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבתיך בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד וגו' עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. ויש להבין במה שמפאר מעשי ה' לבד ומחשבותיו לבד וגם הקישור למה שאמר ואתה מרום לעולם ה'. וגם הפסוק כי הנה אויביך ה' נראה כפל וגם הכוונה באמרו שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו כי האיך יהי' בשני מקומות ולמה אמר כאן בית וכאן חצרות ולמה אמר כאן ה' וכאן אלקים. וי"ל דאיתא במס' מנחות כ"ט ב' כשבא מרע"ה לקבל התורה וראה תגים לאותיות שאל מה זה א"ל הקב"ה עתיד צדיק אחד לעמוד ועקיבא שמו והוא ידרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות. וביקש משה מהקב"ה שיראה לו גם שכרו של רע"ק. והראה לו ששקלו במקולין את בשרו ואמר מרע"ה זו תורה וזו שכרה והשיבו הקב"ה כך עלה במחשבה לפני והוא פלא. ופירש הצאן קדשים עפ"י מה שאמרו חכז"ל עה"פ בראשית ברא אלקים שבתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במידת הדין ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מידת הרחמים למידת הדין. ואמנם מחשבת הקב"ה לא נשתנית רק נשארה אצל צדיקים שעמהם מתנהג הקב"ה במידת הדין רק לשאר העולם שאין יכולים להתקיים בדין עמד ושיתף מידת הרחמים ולכך הצדיקים נענשים על חטא קל והקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה וזו שהשיב הקב"ה למרע"ה כשראה ששוקלין בשרו של רע"ק במקולין כך עלה במחשבה לפני' פירושו שכך עלה במחשבה לפניו ית"ש להנהיג את העולם במידת הדין ונתקיים מחשבתו בצדיקי הדור שעמהם אני מתנהג במידת הדין. ולפי"ז יובן שרצה ליישב לבל יפול לב אדם בראותו צדיק ורע לו רשע וטוב לו לכן אמר מה שאתה רואה רשע וטוב לו הוא כי הקב"ה מאריך אף ומתנהג עמהם במידת הרחמים וגם הצדיקים סובלים יסורי' לכפר על עון הדור וכמו שאמר רשב"י בש"ס סוכה מ"ה יכול אני לפטור את העולם מדין כי הם לוקחין כל מידת הדין לעצמן ועי"ז העולם בשלוה. אבל אעפי"כ אחרית רשעים נכרתה ורגליהן יורדות מות. וז"ש בפרח רשעים כמו עשב אם רואים רשעים מצליחים הגם שבקל יחלוף הצלחתם כמו עשב שמהרה ייבש אעפי"כ גורם זה שיציצו כל פועלי און כי הרבה נכשלים בראותם רשעים מצליחים. אמנם הוא להשמדם עדי עד כי סופן רע ומר. ואמר ואתה מרום לעולם ה' כאלו לא רצית לראות מעשיהם הרעים שלא תצטרך להענישם והטעם לזה כי הנה אויביך ה' פירוש שאתה מתנהג עם הרשעים במידת הרחמים, האף כי אויביך יאבדו אם היית מעניש לרשעי' אז יתפרדו כל פועלי און כמו שאמר לעיל שע"י שרואים הרשעים מצליחי' יציצו כל פועלי און אעפי"כ אתה מאריך אפך להם. והטעם שאתה מתנהג עמהם במידת הרחמים הוא כי הצדיקים שתולים בבית ה' היינו שנבראו בעולם שיש בו מידת הרחמים ומתנהג גם ברחמים. והם בחצרות אלקינו יפריחו דהיינו שהם מקבלים על עצמם כל מידת הדין ומתנהגים בשם אלקים. ולכך אמר בחצרות כי כמו שהחצר לפני הבית כן עלה במחשבה לברא במידת הדין ואח"כ בשעת מעשה שיתף עמו מידת הרחמים והם מתנהגים כמו שעלה במחשבתו ית"ש לברא העולם במידת הדין ולפי"ז יומתק אמרו מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך שבזה תירץ הקושיא למה צדיק ורע לו רשע וטוב לו שזה הוא ענין כל המזמור ולכך אמר מה גדלו מעשיך ה' שהעשי' ובריאת העולם הי' בה' שהוא מידת רחמים אבל מאוד עמקו מחשבתיך שבמחשבה עלה לפניו ית"ש לברא העולם במידת הדין ולכך נמצא צדיק ורע לו כי הם מתנהגים לפי ראשית המחשבה שהוא מידת הדין ועי"ז הרשעים בשלוה כי אין כאן מידת הדין לחול עליהם והקב"ה מתנהג עמהם ברחמים להאריך אף שלא להענישם מיד: פג) בקחלת ד' פסוק ב' משבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה ויל"ד דתיבות שכבר מתו ואשר המה חיים עדנה כמיותרין ותיבת "המה" אין לו פירוש לכאורה י"ל לפעמים הגם שלא הכרנו איש אחר