משמרת אלעזר קמ

הדור שיתקיימו ואיך א"כ יסתלקו הצדיקים. אמנם התירוץ לזה שמתפללי' בלא כוונת הלב א"כ ה' הבוחן לבבות ורואה מחשבות זרות שבלבותיהם בעת התפלה לא יכול לקבל תפלותיהם ובחסדו הגדול על בניו הוא מוסר התפלות למלאכים והם אין יודעין מחשבה שבלב כדי שבאופן זה יתקבל תפלתם וכל זה בתפלתינו על שאר ענינים אבל כשאנו מתפללים שיתקיימו הצדיקים שבינינו הלא בזה לא ישתדלו המלאכים שתקובל תפלתינו כי הם אדרבה כל חשקם וישעם שיבא הצדיק לדור אצלם יעשו כל השתדלות שלא לעלות תפלה זו ולכן מובן שע"י שאין מתפללים בכוונה זה גורם הסתלקות הצדיקים כי אלמלי הי' מתפללים בכוונה רצוי' לא הי' הקב"ה מוסר תפלותינו למלאכים והי' מתקבל תפלותינו על קיום הצדיקים. וז"ש הנביא יען כי בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממנו לכן ואבדה חכמת חכמיו עכ"ד. ולפי"ז יובן הפסוק שלפנינו כי איתא בחגיגה ז' עה"פ הוקר רגליך מבית רעיך רעיך זה הקב"ה. וז"ש הושיעה ד' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם שהצדיקים מסתלקים מבינינו ונתן טעם לזה שוא ידברו איש את רעהו פירוש בשעה שמדברים אל ה' הם דוברים שוא שפת חלקות בלב ולב ידברו ששפתותיהם נעות בתפלה ולבם חושב על דברים אחרים אשר אמרו ללשונינו נגביר די במה שמתפללים בפה שפתינו אתנו מי אדון לנו על המחשבה וזה גרם בעוה"ר כי גמר חסיד ופסו אמונים: פ) בתהלים מ"ט בפסוק אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו י"ל עפ"י שפירש היע"ד המשנה כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות ודייק מה זה שאמר גופו הול"ל הוא מכובד. דהנה בודאי קרובי עשיר רבים וכל אחד מכבד את העשיר אמנם כל זה רק בעוד נפשם בגופם כי אחד חושב שיכול לבא לו איזה תועלת מהעשיר והשני ירא שלא יעשה לו איזה עולה אבל מיד שיצאה נפשו מגופו שאין בכחו עוד להטיב או להרע לשום אדם לא יזכרו אותו כלל ומיד פסק כל הכבוד שלו. אבל הבטיחו חכמינו שמי שיכבד את התורה לא לבד שיהי' מכובד כל עוד נפשו באפו רק גם אחר הפרד נפשו ממנו ולא ישאר אלא גופו ג"כ יהי' מכובד וזו שאמר "גופו" מכובד על הבריות שגם שיהי' רק גופו אעפ"כ יהי' מכובד מן הבריות עכ"ד. וז"ש אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו פירוש אל יהי' בלבך לחשוב רעה אם תראה שמיד שיעשיר ירבה מכל צד כבוד ביתו כי כל אחד ירוץ אחריו ומגדלים ומנשאים אותו כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו כי תראה שהכבוד אין שייך לו רק למעותיו וראי' כי מאחר שבמותו לא יקח הכל וצריך להפרד ממעותיו לא ירד אחריו כבודו הרי שאין מכבדים אותו: פא) במס' ברכות י"ז ר' יוחנן כד הוי מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב ועליו נאמר קהלת ז' טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. ויל"ד דלמה כפל לומר שגדל בתורה ועמלו בתורה שנראה דבר אחד. ועוד למה הוסיף ו' ועמלו הול"ל ועמל בתורה כמו שאמר שגדל בתורה. ועוד יל"ד על כפילות הלשון גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב וגם יש לדקדק היכן מרומז בקרא "דטוב יום המות" שגדל ונפטר בשם טוב ועיין במהרש"א שנדחק שזו שאמר ויום המות מיום הולדו קאי על הא שאמר לפני זה טוב שם משמן שהפירוש שהי' לו זה השם טוב מיום הולדו וי"ל ונקדים מה דאיתא במסירה ב"פ ויחזו חד ויחזו את אלקים ויאכלו וישתו ואידך איכה ב' ויחזו לך משאות שוא, ופירש בעל הטורים כי ע"י אכילה ושתי' שנתנו להם אמרו נביאות שקר. ואני מוסיף על דבריו שקאי גם על הנאמר לפני זה ולא גלו עונך כי אנו רואים גם בדורינו בנביאי השקר שאין עומדין בפרץ ליסר את העם ולהוכיחם כשעושים עבירה כי יראו לנפשם שעי"ז יתמעטו הכנסותיהם וכבודם ועי"כ הם מחניפים את הרשעים ובעוה"ר ע"י זה תפוג תורה והאמת נעדרת וזו כדי שיאכלו וישתו ויהי' פרנסתם מרובה לכן ויחזו לך משאות שוא מעלימין עין מכל העבירות. ולא כן מצינו בתנאים הקדושים לרבה סני לי' כולא פומבדיתא משום דמוכח להו. שבת קנ"ב אמנם הם לא חששו על צערם ועל כבודם כי כל מגמתם לעשות נחת רוח ליוצרם ולהרבות בכבוד שמים. והנה אנו רואים שהגדולים אלו לפי גדלם בתורה וצדקתם הי' כל העולם מכבדים ומנשאים אותם ואם אעפי"כ יש להם לפעמים צער ועמל הוא בשביל התורה לפי שהם עומדים בפרץ להסיר כל מכשול וזו הכוונה אשרי מי שגדל בתורה דהיינו שנתגדל בתורה והי' ראוי' להם לחיות חיי נחת מכובד מכל אדם הם אדרבה "ועמלו" מה שיש לו עמל ותלאה מבני אדם הוא רק "בתורה" בשביל התורה לפי שמוכיח את העולם ומקנא קנאת ה' צבאות ועושה נחת רוח ליוצרו ולכך