משמרת אלעזר יד

והיוצא מכללות דברינו שהרמב"ם והרי"ף והרא"ש שהם שלשה עמודי הגולה שכל בית ישראל נשען עליהם העתיקו להלכה הא דר' יצחק וכולם השמיטו החילוק שבין אזיל ואתי ביומא לאזיל ולא אתי ביומא משמע שמסכימים לדעת אחת שגם באזיל ולא אתי ליומא חייב לקבל פני רבו ברגל: יח) לפי מה שהבאתי למעלה מגמרא דחגיגה ומהריטב"א שמצוה אם אפשר לקבל פני רבו בכל יום ובארנו שמקרא דאת פני האדון ה' נשמע שהשוה הקב"ה כבוד הרב לכבודו בזה אפשר לפרש סמיכות פרשה ראה לפרש' שופטים שפרשת ראה מסיים שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' ופרשת שופטים מתחלת שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ולדברינו יובן היטב דמאחר שמסוף פרשת ראה מוכח שמצוה לקבל פני רבו ע"כ צוה הקב"ה שיהי' ב"ד בכל עיר ועיר כדי שיהי' אפשר לכל אחד לקבל פני רבו בכל חדש ושבת ויזכו במצות תמיד וזו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך: יט) הנה ראיתי לחכז"ל הפליגו מאד בסגולת זו המצוה וכמו שאמרו בחגיגה ה' בחייהן עאכו"כ. וכמו שאמר רבינו הקדוש הובא בירושלמי ביצה על המשנה דאלו הן משום שבות שאמר הא דמחדידנא טפי מחבראי משום דחזיתי' לר"מ מאחורי' [נשאלתי הא דהבאתי בשם הירושלמי הלא גם בבבלי עירובין י"ג ב' נמצא זה ול"ק דשם הגרסא רב ולא רבי וכן הוא ברשב"ם ב"ב נ"ב ב' ד"ה רברבי ומהרש"ל שכתב ושרי לי' מרי' שהגרסא רבי במחכ"ת לא ראה דברי תוס' מנחות ק"ד ד"ה מוריינא וכבר התעורר בזה בהגהת רש"ש שם ועוד יותר מזה שכן מוכח גם מרש"י בעירובין שכתב שעל כן ראה מאחוריו משום שהוא ישב בשורה של אחוריו, ובהגהת הגאון רצה"ח תמה עליו דבירושלמי מבואר שעל פי סיבה ראה אותו מאחוריו ולא כיון יפה דגם לרש"י הי' הגרסא רב כרשב"ם ותוס' והוא יותר חידוש שפעם אחת ראה אותו ומזה זכה להיות חדוד טפי מחביריו משא"כ רבי שראה אותו בכל יום וכבר הזהירו אותנו במוסרם הוי מתאבק בעפר רגליהן והוי שותה בצמא את דבריהם ויש כח במצוה זו להשריש יראת שמים בלב כל איש המקבל פני גדולי הדור ואמרתי לפרש בענין זה פרשת קדוש הלוים בפ' בהעלתך, קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אתם. וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת וגו' ויל"ד דתיבות מתוך בני ישראל כמיותרין ותו דגם וטהרת אותם כמיותר דלא הול"ל רק קח את הלוים וכה תעשה להם לטהרם. ועוד דתיבת להם כמיותר דדי אם יאמר וכה תעשה לטהרם. ובפסוק והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ד' מאת בני ישראל והי' לעבד את עבדת ה'. וצריך להבין מה בא לרבות "מאת" הלוים דהי' די לומר והניף הלוים וגם לפרש הכוונה באמרו מאת עדת בני ישראל. ובפסוק ויעש משה ואהרן וכל עדת בני ישראל ללוים ככל אשר צוה ה' את משה ללוים כן עשו להם בני ישראל כפל בתחלת הפסוק ובסופו לומר שעשו כאשר צוה ה'. גם כפל תיבת "ללוים" ותיבת להם כמיותר וי"ל דרש"י כתב עה"פ קח את הלוים קחם בדברים אשריכם שתזכו להיות משמשים למקום. והנה יש ללמוד מזה מוסר גדול אם הלוים שהיו תמיד קדושים וטהורים ועוסקים בתורה ובעבודה כמה טהרות הוצרכו עד שזכו להיות ראויים לגשת לעבוד את עבודת הקודש לפני ממ"ה הקב"ה כדכתיב הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והקרבת קרבנות ולהתודות עליהן על אחת כמה וכמה יחרד אדם פשוט בגשתו להתפלל לפני ה' וישמח מאד על אשר זוכה להתפלל לפני מלך רם ונשא כמוהו ואמרו חכז"ל שקלים י"ד שממ"ה הקב"ה הוא להיפך ממלך בו"ד כי כל מלך בו"ד כל המקורב יותר אצלו יתמעט היראה והפחד ממנו וכל המתרחק ממנו יש לו יותר פחד ויראה ממנו כי בן כפר הרואה את המלך פעם אחד לשנים הרבה ירתע ויפחד בגשתו אליו לא כן שר הצבא אשר רגיל לבא לפני כסא כבודו לא יפחד כמו בן הכפר, ושרי המלוכה אשר תמיד סובבים כסא מלכותו אצלם עוד תתמעט היראה לא כן אצל ממ"ה הקב"ה כל שהוא קרוב אצלו ירא ויפחד יותר מהמרוחק ממנו כי כל הקרוב אצלו ורואה ומשיג גדולתו רעדה אחזתו ומצינו למרע"ה שזכה לעלות למדריגה גבוה שאין כמוהו נאמר עליו והאיש משה עניו מאוד מכל אדם כי בראותו גדולת בוראו הכיר שפלות עצמו ומלאכי מעלה נאמר. עליהם אשר משרתיו כולם עומדים ביראה יחד וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם ובכל יום אנו רואים אנשים פשוטים אינן מרגישין יראה כלל בגשתם לעבוד את ד' וגאוני צדיקי הדור זעים ורועדים בעמדם להתפלל כי רק מי שזוכה להכיר גדולת בוראו ירא ויפחד מהדר קדושתו ע"כ סגולה גדולה להשריש יראת שמים בלב איש להתאבק בעפר רגלי הצדיקים והקדושים ובעת ראותו אלו הצדיקים זריזים ושמחים לעשות רצון קונם ומזיעים מרוב יראה ופחד בגשתם אל הקודש וגודל זהירותם בכל דקדוקי מצות ישא ק"ו