משמרת אלעזר יג

כ"כ עד שהי' אפשר לו לחזור למקומו דהא למדו חכז"ל ר"ה ה' מדכתיב ופנית בבקר והלכת לאוהלך דכל הבא אל המקדש טעון לינה א"ו פשוט דגם אם אין אשתו יכולה לעלות מחוייב הוא לעלות ולראות ואם כן אדרבה אם חיוב קבלת פני רבו ברגל הוא מעין דוגמא וזכר לקבלת פני השכינה הי' מחויב לקבל פני רבו ברגל גם באזיל ולא אתי ליומא: טו) מעתה לפי פירושינו שמצות קבלת פני רבו ברגל נצמח מקרא דאת פני האדון ה' א"כ מוכח ממילא דכמו בקבלת פני השכינה שהי' מחוייב לעלות גם אם אין אשתו הולכת עמו כן מחוייב לקבל פני רבו ברגל גם באזיל ולא אתי ליומא ולא נאמר חילוק זה רק אליבי' דר"א. דידוע דעד שבא רע"ק לא הי' אדם שדרש את ה' אלקיך לרבות ת"ח ממילא ר"א שהי' רבו של רע"ק ג"כ לא דרש את פני האדון לרבות רבו. וכדי שלא יהי' מוכח מקרא דלא חדש ולא שבת שהשוו כבוד רבו לכבוד השכינה אמר הוא דאדרבה לכך לא הוזכר רגל לפי שאין מחוייב לקבל פני רבו ברגל אם אזיל ולא אתי ביומא משא"כ בקבלת פני השכינה הי' מחוייב גם אם אין אשתו הולכת עמו. וכ"ז לר"א דס"ל דהא דחייב אדם לקבל פני רבו ברגל אינו נלמד מקרא דשונמית רק מהל"מ או מדרבנן לכך מחלק אליבי' בין אזיל ואתי ביומא לאזיל ולא אתי ביומא משא"כ ר"י דלמד מקרא דשונמית דחייב אדם לקבל פני רבו ברגל וא"כ קשה קושית המפרשים דר"י לא הזכיר חדש ושבת ובקרא לא הוזכר רגל ועכ"ח צריכין לומר דכיון דכתיב בקרא דמצוה לנשים לקבל פני רבם בחדש ושבת מוכח דהשוו כבוד רבו לכבוד השכינה ממילא מוכח דחייב אדם לקבל פני רבו כמו שיש חיוב לקבל פני השכינה ברגל מקרא דאת פני האדון ה' וא"כ לדידי' אי אפשר לומר דבאזיל ולא אתי ליומא שלא יהי' רשאי לקבל פני רבו דהא כיון דהוקש כבוד רבו לכבוד קונו הה"ד דהוקש גם לזה דגם אם אשתו אינה יכולה לילך עמו מחוייב לקבל פני רבו כמו שהי' מחוייב לקבל פני השכינה: טז) בדברינו יש לתת טעם המנהג שמצינו בתנ"ך בבא איש לקבל פני הנביא והרואה שבדורו הי' מביא לו דורנות כמבואר בשמואל א' פרשה ט' ותשורה אין להביא והוא פלא מאין נצמח זה וכי קדושים האלה הי' מתאוים למתנות אלו. אמנם לפי מה שהוכחנו שמצות קבלת פני רבו הוא יוצא ובא מן הפסוק יראה כל זכורך את פני האדון וא"כ כמו שהקפידה התוה"ק ולא יראו פני ריקם שהי' מחוייב כל אחד להביא עולת ראי' מזה נהגו כל ישראל בבואם לקבל פני רבם להביא לו דורון והוא מעין דוגמא לכבוד השכינה שראינו שלכל הענינים הוקש כבוד רבו לכבוד השכינה: יז) בדברינו עלה בידינו לישב עוד הפעם מה שהקשו המפרשים דבר"ה אמר איבעי' לה למיזל ובסוכה אמר מחייב אינש לאקבולי אפי' רבי'. דהנה הגאון בעל סדר משנה והגאון דברי שאול התכוונו לדבר אחד להשיב על הפנ"י שכתב דבמצות קבלת פני רבו ברגל הוא מ"ע שהז"ג ונשים פטורות דזה אינו דמצות קבלת פני רבו כרגל הוא ענף מכבוד התורה שמחוייב בהכל אדם בכל עת ובאמת הי' מן הראוי לקבל פני רבו בכל יום רק שלא להטריח הוא רק ג"פ בשנה לכך אין זו מ"ע שה"ג דמ"ע דכבוד התורה נוהגת בכל זמן. והדברי שאול הוסיף דאם אמרינן דבאזיל ולא אתי ליומא אסור לקבל פני רבו אז שפיר הוי מ"ע שהז"ג. ולע"ד שזה אינו דזה דומה ממש למזוזה ומעקה וכתיבת ס"ת דהגם דאי אפשר לקיים המצוה בשבת אעפי"כ לא חשיב מ"ע שהז"ג כמו שכתב המהרי"ט בקדושין כי באמת חיוב המצוה נוהגת בכל זמן רק דבר אחר גורם לה שלא לקיים היום המצוה דהיינו איסור מלאכת שבת בשביל זה לא חשיב מ"ע שהז"ג רק אם המצוה לא נאמר רק לזמן מיוחד אז הוי מ"ע שהז"ג. וא"כ גם כאן כיון שמצות קבלת פני רבו ברגל הוא נוהג לדבריהם בכל זמן ורק ביו"ט אם לא אפשר לו לשוב לביתו באותו יום לא יוכל לקיים זו המצוה כי מצות ושמחת אתה וביתך מעכבת עליו מלקיים המצוה היום בשביל זה לא חשיב מ"ע שהז"ג ודומה ממש להא דמעקה ומזוזה. אמנם כ"ז ניחא לר"א אבל לר' יצחק שבארנו דס"ל דחיוב קבלת פני רבו ברגל נצמח מקרא דיראה כל זכורך את פני האדון א"כ פשיטא שאין חיוב לנשים לקבל פני רבם דהא בפסוק זה נאמר כל זכורך וא"כ ניהו שאם מקבלים פני רבם עושות מצוה ומקבלות שכר על זה אבל חיוב ליכא משא"כ לד"א לפי מה שהוכחנו לעיל דלא הוי מ"ע שהז"ג שפיר י"ל דנשים חייבות בקבלת פני רבם. ולכך בסוכה שהביא הש"ס הא דר' יצחק בשביל ר"א העתיק הש"ס מחייב אינש לאקבולי' אפי' רבי' להורות לנו פירוש הקרא אליבי' דר"א דבחדש ושבת חייבת לקבל פני רבה אבל לא ברגל אם אזיל ולא אתי ביומא משא"כ בש"ס דר"ה שאינו מביא שם רק דברי ר' יצחק ולדידי' כבר ביארנו דחיוב קבלת פני רבו ברגל נצמח מיראה כל זכורך ונשים פטורות וע"כ אמר דבחדש ושבת איבעי' לה למיזל פירש שעושות מצוה אם מקבלת פניו אבל אין בו חיוב.