משמרת אלעזר קלז

עא) בפסוק ללמד לבני יהוד' קשת הנה כתובה על ספר הישר וצריך ביאור למה אמר לבני יהוד' ולא אמר ליהוד' וגם למה קשת דייקא ואומרו הנה כתובה על ספר הישר אין לו ביאור י"ל דוד המלך ע"ה בראותו שני צדיקי הדור נסתלקו מן העולם התחיל לפשפש במעשיו כי כן ראוי' לעולם מאחר שאנו יודעים כי הצדיק מסתלק בעון הדור ע"כ ראוי לכל אחד לפשפש במעשיו ולתקן דרכיו. והנה ידוע שבו בדבר שאדם חוטא בזה הדבר עצמו הקב"ה מענישו כדי שעי"ז יזכור החטא שעשה וישוב בתשובה ובזה ביארו המפרשי' תהלים ס"ב ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו פירוש שהעונש בא ממש כמעשה החטא וזו חסד גדול מאת ה' שאינו מעניש לנקום מהאדם רק ליסרו כדי להטיבו באחריתו. ואברבנאל פרשת מטות בפסוק ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם פירש שתוכלו להכיר במה חטאתם מהעונש אשר תמצא אתכם. והנה כשראה דוד ששאול הרג את עצמו על כי באו עליו המורים בקשת חשב מחשבות שלא לחנם בא העונש בקשת אלא ודאי שזה בא להורות להם במה פגמו שעונות הדור הי' בשמירת ברית קדש הנקרא קשת ויורה כחץ. והנה דרשו חכז"ל סוטה ל"ו ב' עה"פ ותשב באיתן קשתו ששמר הברית והראה בזה גבורה גדולה שכבש תאותו וז"ש ללמד "לבני" יהוד' הנערי' "קשת" שמירת הברית כי נערים עלולי' לחטא זה וכדי שנדע על איזה קשת כוונתו לזה גילה דעתו שהוא אותו קשת הכתוב על ספר הישר היינו אותו קשת הכתוב בתוה"ק אצל יוסף ותשב באיתן קשתו ובזה עוררם לתקן חטא זה כי בלי ספק לכך נהרג שאול ע"י שבאו עליו המורים בקשת כי זה הי' לעורר על חטא הנ"ל ומדה כנגד מדה כי גם זה יורה כחץ: עב) בפסוק הצבי ישראל על במיתיך חלל איך נפלו גבורים, צ"ב למה מדמה את ישראל לצבי גם מה הכוונה על במותיך חלל י"ל שבא דוד לעורר אח ישראל שידעו שצדיקי' כאלו איך אפשר שיפלו במלחמה הלא הי' נקיי, בלי חטא עכ"ח שנהרגו בעונות הדור וא"כ הם הקרבנות של ישראל ונהרגו לכפר עליהם וא"כ כמו שקרבן אינו מכפר בלי תשובה כן גם מיתת הצדיקי' אינו מכפר בלי תשובה וכל זה כלל דוד באמרו הצבי ישראל כי אמרו חכז"ל גטין נ"ז צבי אין עורו מחזיק את בשרו ובזה דמה את ישראל ליבי שלא הי' כדאים להחזיק אלו הצדיקי' אצלם כמו שאין עור הצבי מחזיק את בשרו ולכך נהרגו לכפר על עון הדור וז"ש על "במותיך" על במה שלך שאתה רגיל לבנות להקריב עליו קרבן מונח כעת החלל לקרבן לכפר עליך כי איך אפשר שיאבדו גבורים בתורה ובמצות א"ו שנסתלקו לכפר על עון הדור והם מונחים על במה שלך ישראל לפי שלא הייתם כדאים שידורו הצדיקי' ביניכם: עג) בפסוק הנאהבים והנעימים בחייה' ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו י"ל שבא דוד לנחם בזה את ישראל כמו שהי' שאול ויהונתן המגינים על ישראל בחייהם כן גם לאחר מותם לא יפרדו מישראל מלהיות להם למליץ לפני כסא הכבוד ואם גם יעופו לשמים לחזות בנועם ה' אעפי"כ זכותם לארץ תרד להגן על ישראל. וידוע שדרך הנשר בשמי'. והארי גבור בארץ ורצה דוד להורות לנו שגם בעת שדרך נשר להם שיעלו לשמי' אעפי"כ יחזיקו עוד במידת ארי' לעשות גבורות בארץ לטובת ישראל וז"ש הנאהבים והנעימי' בחייהם, פירוש שהי' לאהבי' ונעימים לישראל גם במותם לא נפרדו פירוש מישראל אם גם "מנשרי' קלו" שדרך נשר בשמי' שישכנו מרומי' בגן עדן העליון אעפי"כ "מאריות גברו" לעשות גבורות בארץ עם ישראל להגין עליהם בזכותם ולהיות מליצי יושר עליהם עד) בפסוק איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה ויל"ד דלפי מה שפתח נפלו בלשון עבר הול"ל ונאבדו כלי מלחמה ולא יאבדו שהוא לשון עתיד י"ל דהנה אם יש לחיילות שר צבא מלומד בנצחון אז גם אם הכלי מלחמה אינן מובחרין בוטחין ברוב חילו של השר צבא. אמנם אם אירע שנפל שר הצבא ולא נשאר להם על מי לבטוח אז כל אחד יתאמץ שיהי' לו כלי מלחמה טובי' וישמרם כבבת עין אבל איך ימצאו סכלים כאלו שיראו שר צבא שלהם כבר נפל ואח"כ הם יאבדו כלי מלחמה, וכן הוא בענינינו כל זמן שהצדיק אתנו אין אנו צריכי' לשום דבר ויכולים לבטוח בזכותו אבל אם אירע שנסתלק השר צבא המגין עלינו הצדיק אז כל אחד מחוייב לפשפש במעשיו ולהרבות במצות ובמע"ט ולהחזיק בכלי מלחמתינו בתשובה ותפלה וצדקה אולי יעלה בידינו לתקן מעשינו לרצון לפניו ית"ש ולזו נתכוון דוד באמרו איך אפשר שנפלו גבורים ואח"ז יתעצלו ישראל ויאבדו אח"כ עוד הכלי מלחמה הלא כיון שנפלו גבורים אין לנו תקוה אחרת רק כלי מלחמתינו: