משמרת אלעזר קלג

קרוב למשכן החיות וכל זה בשאר מתים שאינן שייכין לו אבל בקרוביו אין זה הורדה אם הוא יתעסק עמהם כי מאחר שקרוביו הם מתעסק הוא עמהם אע"ג ששאר ישראל הרגישו קודם הסתלקותם וכ"ז בכהן הדיוט אבל בכהן גדול שהוא צריך להיות גדול משל אחיו צריך להראות שגם בקרובים ששאר כהנים מרגישין בהסתלקותם הוא עדיין אינו מרגיש כי שמן משחת קודש עליו וכל זה כשיש כאן בני ישראל צריך להראות שנתקדש מאת המקום בקדושה יתירה עד שהוא מתאחר להרגיש משאר ישראל אבל במת מצוה שאין לו קוברים שלא שייך טעם זה מחוייב גם הוא לטמאות את עצמו. וז"כ הפסוק לנפש לא יטמא בעמיו להורות נתן טעם איסור הטומאה לכהנים לפי שאז נסתלק נפש קדושה מישראל וסמך לזה קדושים יהי' לאלקיהם דהיינו שצריכין להראות שנתקדשו מאת השי"ת בקדושה יתירה עד שהם קרובים למשכן החיות והקדושה: סד) במס' שבת קנ"ב אמר רב לר' שמואל בר שילת אחים היספדאי דהתם קאימנא וצ"ב ובמדרש שמואל איתא על הפסוק ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי אמרה כנס"י לפני הקב"ה מרוב עונות שבי נעשו שרים שבי עיפים וחלושים ובשעה שהזקן יושב ודורש שמיתתן של צדיקים כפרה להם לישראל בכל מקומות מושבותיהם באותו שעה תנחומיך ישעשעו נפשי. וצ"ב אומרו בכל מקומות מושבותיהם בשמואל ב' סי' כ"א פסוק א' ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה ויבקש דוד את פני ה'. ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבענים ודרשו חכז"ל יבמות ע"ח אל שאול שלא נספד כהלכה ויש להפליא הלא מפורש איתא בשמואל ב' פרשה א' פסוק י"א ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וגם כל אנשים אשר אתו ויספדו ויבכו וגו' ויקונן דוד קינה גדולה ונפלאה על שאול ועל יהונתן ואיך אמר שלא נספד כהלכה מה הי' להם עוד לעשות ולא עשו. ועוד יותר יש להפליא שאחר שאמר הקב"ה לדוד שטעם הרעב על שלא נספד שאול כהלכה כתיב וילך דוד ויקח את עצמות שאול בן קיש ואת יהונתן בנו מאת בעלי יבש גלעד ויקברום בארץ בנימין בצלע בקבר קיש אביו ויעשו כל אשר צוה המלך ויעתר אלקים לארץ אחרי כן. ומדוע לא כתיב בקרא כלל שספדוהו כראוי' הן אמת שחכז"ל דרשו הובא ברד"ק ועיי' ילקוט שם סי' קנ"ד שהכוונה באמרו ויעשו כל אשר צוה המלך שספדוהו אעפי"כ יפלא מאחר שזה ההספד הי' הפועל שויעתר אלקים לארץ האיך לא כתיב מפורש עיקר הענין שספדוהו וי"ל בשנקדים לעורר כי בסוף שמואל א' מבואר שבעת קברו אנשי יבש גלעד את שאול ויהונתן בנו צמו שבעת ימים ואיך דוד המלך החסיד ואנשיו לא צמו רק עד הערב כמבואר בתחלת שמואל ב'. וניישב גם מה שהתעוררו חכז"ל באבות דר' נתן הובא בילקוט חקת סי' תש"מ שבמיתת מרע"ה אדון הנביאים כתיב ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום ובמיתת אהרן כתיב ויבכו את אהרן "כל" בית ישראל שלשים יום דלמה כתיב באהרן ויבכו כל בית ישראל ובמשה כתיב רק בני ישראל ולא כתיב כל. וי"ל דגדולה ראי' משמיעה כי לא יתפעל אדם כ"כ בשמוע איזה אבל או אבדון מאשר יתפעל אם יראה מתו מוטל לפניו ויראה עטרת ראשו. מוטל בעפר לפניו. והנה דרשו חכז"ל במדרש רבה עה"פ ויראו כל העדה כי גוע אהרן כשבאו משה ואלעזר מן ההר ואמרו שמת אהרן לא רצו ישראל להאמין זה ואמרו איש שהי' בכחו לעצור המגפה בהקטרתו קטורת איך אפשר שימות מה עשה הקב"ה שלח מלאכים ונטלו ארונו של אהרן וראו אותו כל העדה וז"ש ויראו כל העדה כי גוע אהרן שראו בעיניהם אהרן מת ומוטל בארון וא"כ מי יראה כזאת ולא תרד עיניו דמעה ולכך כתיב ויבכו את אהרן כל בית ישראל ולא נשאר עין בלי דמע אבל במרע"ה דכתיב ולא ידע איש את קבורתו ולכך רוב בני ישראל נתפעלו לקול שמועה הרעה לבכי אבל לא כל ישראל וזה נראה הטעם שאנשי יבש גלעד שראו את גוית שאול ויהונתן בנו הצדיקים התפעלו כ"כ עד שצמו שבעת ימים אמנם דוד ואנשיו שלא ראו אותם והתעוררו רק לקול השמועה לכן לא נתפעלו כ"כ וצמו רק עד הערב. ומעתה יאר לנו מה הי' קפידת הקב"ה שלא ספדו את שאול כראוי' כי הגם שדוד וכל ישראל ספדוהו אבל הרבה יותר ויותר הי' מתעוררים להספד אם הי' דוד וכל ישראל קוברים אותם כי בעת ראותם מלכם הצדיק מוטל מת בארון ירבו בבכי ותשובה וזו הי' שלא ספדוהו כראוי' לפי שספדוהו רק מכח שמיעה. ולפי"ז יובן שלא הוצרך הכתוב לספר שהספידו אז את שאול כי מאחר שסיפר שהלך דוד ולקח עצמות שאול ויהונתן בנו ממילא ידענו שתיקן אשר עות כי זה עצמו הי' הקפידה שלא נספד כראוי' אבל עכשיו מי יראה את שאול בחיר ד' ובנו מתים ולא יוריד דמעות כנחל. והנה מאחר שעיקר ההספד