משמרת אלעזר קלא

והרבה נתפקרו ואנו רואים שהוקל קצת ולא נשמע קול נוגש כבימים קדמוני' ונראה שהטעם הוא לפי שאין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו, ותמיד לא ניתן ליצה"ר רשות להסית לאדם רק לפי מה שיש כח באדם ההוא לכבשו ולכך בדורות הראשוני' שהי' צדיקים גמורים גבורי כח עושי דברו ממש כמלאכי מעלה, והכיר השי"ת בטוהר לבבם שהם מוכנים ועומדים למסור נפשם בכל רגע על קדושת שמו יתברך ולכן הי' בכח האומות להרע להם לפי שהי' גבורי כח לסבול הכל עבור כבוד שמו ית' אמנם עתה בעוה"ר שירדנו עשר מעלות אחורנית ונסתם מאור עינינו ונחלש לבינו עד שאם הי' האומות מענין את ישראל כבימי קדם הי' הרבה שלא הי' אפשר להם לסבול לכן נתן הקב"ה בלב המלכים להקל עולם מעלינו וזו כוונת הגמרא כי בעינינו ראינו מה שהי' נחשב בעינינו לצרות הי' אבותינו הקדושים בדור השמ"ד ששים ושמחים להיות במעמד ומצב כזה אמנם לזה השביע הקב"ה את אומות שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי כפי מה שיתראה לאותו הדור שהצרות הן יותר מדאי לפי שכחם נחלש וז"ש שלא ישתעבדו בהן בישראל פירוש שלא ישתעבדו בישראל לפי מה שהם באותו דור מה שטבעם יסבול אז וזו מרחמי השי"ת על שארית עמו וכן כתב האר"י הקדוש שחביב בעיני הקב"ה דבר מועט בדורות האחרונים כמו דבר גדול בדורות הראשונים: ס) בפ' חיי שרה בפסוק ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה, ודקדק האלשיך הקדוש לאיזה תכלית ספרה תורה מקום מיתתה. ועוד צריך טעם דכתיב ולבכתה בכ"ף קטנה ועיין בבעה"ט שכתב בשביל שהיתה זקינה בכה מעט. וגם מדקדקים לספד לשרה ולבכתה משמע שהוצרך לספד כדי שיכול לבכות, ובפרקי דר"א שאלו מהיכן בא ואמרו מעקידתו של יצחק בא וצ"ב איזה נ"מ לזה שהספידה שבא מהעקידה. וי"ל דחכז"ל אמרו ב"ב קמ"ז דלהכי כתיב בדוד שכיבה ולא מיתה משום שהניח בן כמותו לא נקרא מת ומעתה יש לתמוה למה כתיב בשרה ותמת שרה הא הניחה בן כמותה הוא יצחק אבינו, וצ"ל כי כמה מצות שאינן נוהגות רק בנשים ולענין זה לא הי' לה מי שישלים אותה. אמנם גם זה ליתא דהא לאחר שחזר אברהם מהעקידה נתבשר לו שנולדה בת זוגו של יצחק וא"כ גם לענין מצות הנשים הי' לה תשלומין. אמנם כל זה ידע אברהם אבל אנשי קרית ארבע שלא ידעו עוד מזה הם חשבו שרה למתה, ומעתה יובן כי לכך לא הרבה אברהם בבכי כי הניחה בן כמותה וגם מאחר שבא מהעקידה ובדרך זה נתבשר לו מלידת רבקה וידע שיהי' לשרה גם תשלומין בעניני נשים וא"כ אינה חשובה כמתה וז"כ הפסוק ותמת שרה בקרית ארבע פירוש בקרית ארבע חשבו ששרה מתה אבל ויבא אברהם אמרו חכז"ל מעקידתו של יצחק בא ושם נתבשר לו מלידת רבקה וידע האמת כי לא מתה שרה ולכך לספד לשרה ולבכתה הוצרך לעורר עצמו לבכי ע"י הספד: סא) בפ' משפטים במסורה את מספר ימיך אמלא, ואצרתיהם אמלא משלי ח' ופי אמלא תוכחות איוב כ"ג י"ל דהנה דברי המוכיח בכל עת אינן נכנסים בלב שומעיה' כי עניני עוה"ב אין מושגי' לבו"ד בעה"ז. והיצה"ר עומד ומסית הישמע לי ואני אתן לך מיד תענוגי עוה"ז שאתה מרגיש בהנאתם ומתענג בהם. אמנם בעת הסתלקות אדם כשר אז זמן הכושר שיכנסו דברי המוכיח בלב שומעיו כי שם יראו שאדם אחד כשהולך מעוה"ז פסקו כל הנאותיו והוא הולך שמה ערום חסר כל כדכתיב איוב א' וערום אשוב שמה והירא ה' יש לו אז אוצרות מלאים כל טוב והלך לפניו צדקו וז"ש את מספר ימיך אמלא בעת תשלום שנותיך יראו "כי ואצרתיהם אמלא" אז ופי אמלא תוכחות כי טוב ללכת אל בית אבל והחי יתן אז אל לבו: סב) בפ' תשא בפסוק כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אותם ולא יהי' בהם נגף בפקד אותם, זה יתנו מחצית השקל וגו' ויל"ד דתיבת ראש כמיותר. ועוד יל"ד דהול"ל רק כפר נפש בלא וי"ו וגם להבין האיך יתקנו זה בנתינת המחצית השקל. וגם לבאר מאמר חכז"ל ילקוט תשא בשעה שאמר הקב"ה למשה ונתנו איש כפר נפשו תמה משה מה יוכל ליתן איש בעד כפר נפשו והראה לו הקב"ה מחצית השקל ואמר זה יתנו, וצריך ביאור מה זה התפלא משה וכי לא כתיב בתוה"ק ערך כל איש ואיש. וי"ל דאיתא ברבה כי תשא לשון כי תשה ברעך אמר הקב"ה חייבין לי ישראל. ולפי"ז י"ל דבא הכתוב לרמז לנו שאם עונות הדור גורמין שיסתלק צדיק ראש הדור אז ח"ו חרון אף מתוח על ישראל על שגרמו בזה ואין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה ברכות ח' וע"י עונותיהם גרמו לבטל תענוג השי"ת וא"כ יש לחוש שח"ו יענשו ע"ז. ולזה צריכין הנשארים לראות להשלים החסרון בכל