משמרת אלעזר קל

תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו וצ"ב קישור והבנת הפסוק, י"ל דכתיב ירמי' מ"ח שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר, וצריך להבין הכוונה בטעם וריח שזכר, וי"ל דהנה כל עם יש להם ענינים פנימים בטבעם שבהם משונים מכל שאר העמים. וגם יש להם דברי' חיצוני' שבהם יכירו כל אחד שהם מאומה זו כגון בהילוך ובלבושים משונים כל אומה מחברתה. והנה אם יארע שאיזה אומה תגלה בתוך אומה אחרת להיות שרצון האומה שהיא בגולה שם שלא להחשב כגר בארץ ההיא מתדמה במנהגיהם ובנימוסיהם והנה דברים החיצוני' שיש ביניהם בזמן מועט יאבד מהם. אבל דברים הפנימים אין נשכחין מהם ורק לאחר איזה דורות אותן שכבר נולדו במדינה זו וגדלו עד שיהי' ממש כאנשי המדינה והנה שני דברים אלו יש לדמות לטעם וריח המאכל, כי הטעם עצור בתוך המאכל והוא ענין פנימי מהמאכל, והריח נרגש מבחוץ ומתפשט לרחוק והוא ענין חיצוני של המאכל. וע"כ סיפר הכתוב שמואב להיותו שאנן ושקט אל שמריו ולא הלך בגולה ולא הורק מכלי אל כלי לא מיבעי' שעמד "טעמו בו" פירוש שהדברים פנימים שבתוכם לא נאבד מהם כי זה אינו נאבד מאומה רק לאחר עבור כמה דורות בגולה. אלא שגם "ריחו לא נמר" דהיינו שגם דברים החיצונים הנדמין לריח ג"כ לא נשתנה ועמד במתכנתו. והנה זה בטוח שגם אם יארך הגלות בעוה"ר אלפים שנה שלא יאבדו ישראל טעמם בגולה וישמרו התוה"ק וענין פנימית שלהם לא יאבד, זרק חשש אולי מחמת כובד הגלות יראו לדמות עצמיה' מחוץ במלבושיהם ובשמם ובלשונם לאוה"ע ויאבדו ריחם לזה בא הכתוב לומר כי באלו הדברים שהם סימנים חיצונים לאיש הישראלי אם יחזיקו ישראל בהם יבא הגואל צדק ב"ב, כמו במצרים שמבואר במדרש לקח טוב שבשביל זה זכו לגאולה, כי אם אנו מראים שאין אלו בושים להקרא בשם עם ה' אז יגלה הקב"ה לעיני האומות כי אנו בניו והוא אבינו וז"ש עורי צפו' ובואי תימן. פירוש אם יתפזרו ישראל בארבע כנפות הארץ, "הפיחי גני יזלו בשמיו" אם אעפי"כ לא יאבדו ישראל את "ריחן" שהם הסימנים החיצונים שבאומה ישראלית מאז היתה לגוי, אז יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו ויחזור ויגאלינו גאולת עולם כי"ר ב"ב: נז) שיר השירים ח' בפסוק מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו וצ"ב למה אמר במים רבים לשון כיבוי ובנהרות לשון שטיפה, וגם למה נתכוין במים רבים ונהרות וגם קישור הפסוק אם יתן איש את כל הון ביתו לזה וי"ל כי אבותינו ספרו לנו מגזירת שמד שהי' רגיל להיות בדורות שלפנינו וישראל קדושים מסרו נפשם לאלפים למות על קידוש השם ועל כן גם אם אנסו האומות את ישראל באיום מיתה לא כפרו ח"ו בה', אבל לפעמים מצינו שעלה בידם שיעברו ישראל על ידיה' איזה עבירה והוא כי בשאר מצות חוץ ע"ז גילוי עריות וש"ד המצוה וחי בהם ולא שימות בהם והדין שיעבור ואל יהרוג וכל זה רק אם הם בסכנות מיתה אבל אם מבקשי' מישראל שיעבור עבירה או שיתן כל ממונו מחוייב עפ"י הדין ליתן כל ממונו שלא לעשות עבירה אחת וכן עושי' וע"כ לעולם לא עלה בידם שיכפרו ישראל במצוה אחת אבל לעבור לשעה איזה עבירה זה עלה בידם אבל גם זה רק אם לא רצו לקחת ממון אבל אם רצו לקחת ממון לא עלה בידם שיעברו ישראל עבירה אפי' לשעה כי הם מוסרים כל ממונ' רק שלא יצטרכו לעבוד עבירה וזו כוונת הפסוק שנמשלו אוה"ע למים הזידונים שרוצים לכלות את ישראל לזה אמר מים רבים אפי' אם באים בכל כחם אי אפשר לכבות את אהבה אם שיש בכחם לשטוף את האהבה לשעה קלה אבל לכבות את האהבה אין בכחם אבל אם אין באים באונס מיתה וכדומה אז ונהרות שהוא קל ממים רבים אז גם לשעה לא ישטפוה כי כל אשר יש לו יתן בעד נפשו שלא יצטרך לעבור איזה עבירה ואם יקשה לך האיך אפשר למים רבים לשטוף עכ"פ לשעה את האהבה לזה אמר שמים רבים הכוונה שבאים באונס מיתה ואם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאוהב הקב"ה ותורתו בוז יבוזו לו ואינן לוקחין ממון רק נפשות לזה מחוייבין עפ"י הדין לעבור ולא להרג דכתיב וחי בהם: נח) שיר השירים ב' בפסוק שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים ובמדרש ע"ז הפסוק עיין בחלק אור עולם אות י"ח ובחלק עשרת הימים אות ק"ח: נט) בגמרא סוף כתובות הקב"ה השביע לאוה"ע שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי והובא בספר קדושת לוי קושיא שתיבת "בהן" כמיותר, וי"ל דלכארה יפלא שבדורות הראשונים שהי' צדיקים קדושים וטהורים ספרו לנו חכז"ל ואבותינו מרוב הגזרות והשמדות והצרות שעברו עליהם ועתה בעוה"ר הדור פרוץ בכמה ענינים