משמרת אלעזר קכט

מעל ראשינו זו ראי' על הנושאה שאין העטרה הולמתו וז"ש נפלה עטרת ראשינו שהעטרה נפלה מעל ראשינו אבל לא נפחתה ולא נשתברה זו ראי' אוי נא לנו כי חטאנו כי רק חטאינו גרמו אלה: נד) בסוף איכה בפסוק על זה דוה לבינו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ויל"ד למה כפל לשונו "על זה" "על אלה" דהי' לו לכללם על זה דוה לבינו וחשכו עינינו ועוד יל"ד על שנותו את טעמו דבתחלה אמר על זה שהוא לשון יחיד ואח"כ אמר על אלה שהוא לשון רבים וגם צריך ביאור מה הוסיף באמרו שועלים הלכו בו כי מה נ"מ בזה מאחר שכבר אמר שהר ציון שמם. י"ל שאנו רואים בדור אחרון שנסתלקו בעוה"ר גדולי הדור וגאונים מפורסמים ואין מי שימלא מקומם וקהלות גדולות עומדים זמן רב בלי מנהיג כי לדאבון נפשינו כמעט נתקיים בנו עתידה תורה שתשתכח מישראל שבת קל"ח והנה אם כי זה רעה גדולה אבל עדיין יש לנו נחמה עפ"י מה שאמרו חכז"ל במס' שבת ס"פ במה אשה תניא אילן שמשיר פירותיו סוקרו בסיקרא וטוענו באבנים ופריך בשלמא טוענו באבנים כי היכי דליכחיש חילי' אלא סוקרו בסיקרא מאי רפואה קעביד ומשני כי היכי דליחזי' אינשי וליבעו עלי' רחמי' הרי שצובע העץ כדי שכל אחד ההולך שם יראה שזה האילן משיר פירותיו ויבקש עליו רחמים. וע"כ ישראל קדושים הם אם יראו שבהסתלק גאון הדור אין מי שימלא מקומו כל עת שיראו מקומו פנוי יתעוררו להחזיק בכל כחם את בניהם ללימוד תוה"ק ויעשו פעלים בהחזקת התורה בכל לבבם ובכל נפשם. אבל לדאבון נפשינו בימינו עוד ירדנו כי בעוה"ר ראינו שבקהלות שהי' מקדם גאוני הדור קבלו עתה שועלים קטני' מחבלים כרם ה' צבאות כידוע לכל מהתלמידים הלומדים אומנות הרבנות בהבית אשר הוקם לאבן נגף ולמכשול לבית ישראל בראש מדינתינו ועי"כ אין איש מכיר שהאילן משיר פירותיו ואין מי שיבקש רחמים עליו כי רואים שאין קהלה בלא רב כי השועלים הקטנים מחשכים עיני העולם כי נדמה להם שעוד תורה בישראל ואין איש מתעורר להחזיק בתוה"ק ובעוה"ר כמעט התורה משתכחת כי כל זמן שיש לישראל עינים פתוחות לראות השממה בענין תורה ודאי ישראל קדושים הם יתנו לב לתקן זה אבל ע"י שועלים הקטנים נטלו המאורות ונחשכו עיניהם של ישראל לראות השממה כי אלו השועלים המנוערים מתורה ויראה מחשיכין עיניהם. ומשל נמרץ לזה הוא הביהמ"ק כי לאחר חורבן נעשה שממה עד שאמרו חכז"ל שבת קמ"ה שנ"ב שנה אפי' בהמה לא היתה שם וא"כ הי' תקוה שכל מי שיעבור דרך שם ויראה השממה יבקש רחמים שתתישב מהרה ומשנה מפורשת הוא במס' מגלה. כ"ח בית הכנסת שחרב אם עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש ופרש"י כדי שתהא עגמת נפש לרואיהן ושיזכרו את ימי בנינו ואת שהי' רגילין להתאסף שם ויבקשו רחמים שיחזור לקדמותו אבל אח"כ נתוסף הצרה כי רצו על הר ציון אנה ואנה שועלים וע"כ מאז לא יתן לבו לבקש רחמים עלי' כי אלו השועלים מחשיכין עיניו שמרחוק הוא חושב שהר ציון מיושב וחושב אלו השועלים לאנשים. וז"כ הנביא שאמר על זה דוה לבינו בלשון יחיד כי זה קאי על מה שאמר אח"כ על הר ציון ששמם. על השממה הנעשה בו דוה לבינו "אבל על אלה חשכו עינינו" פירוש שהטעו אותנו כי נדמה לנו לאנשים על אשר שועלים הלכו בו. מתוך כך חשכו עינינו מלראות גודל השממה וזו צרה יותר גדולה מהראשונה כי מעתה לא יתנו לב לבקש רחמים על הר ציון ששמם וכן הוא בעוה"ר בשערי ציון המצוינים בהלכה כי לא יתנו לב להעמיד התורה על תלה ולהחזיר העטרה ליושנה כי אין רואים גודל השממה ע"י שועלים קטנים מחבלים כרמים שרצים בו: נה) בדניאל ט' בפסוק ישב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים הר קדשך כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבותינו ויל"ד דתיבת ועמך אין לו פירוש מאחר שמדבר בשם האומה כאומרו כי בחטאינו ובעונות אבותינו א"כ הי' לו לומר אנו וירושלים לחרפה. י"ל שהתפלה בהשכל ובדעת כי ישראל מתחננים לפני ה' אם גם הרבינו לפשוע ואין אנו כדאים להגאל עשה למען ירושלים עיר קדשך שהיא לא חטאה וגם עשה למען הצדיקים שבדור כי הם לא חטאו ולמה יסבלו הם כובד הגלות אם הם נקיים וטהורים. וידוע שאם ישראל עושין רצונו של מקום נקראים עמו ואם ח"ו אין עושין רצונו אמר הקב"ה לך רד כי שחת עמך. וז"כ הפסוק ישב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים הר קדשך. שאם כי מודים אנחנו שהרבינו לפשוע אבל בחטאינו ועונות אבותינו ירושלים "ועמך" שהם צדיקי הדור הנקראים עמך לחרפה לכל סביבותינו א"כ למה יסבלו הם על לא חמס בכפם ואם לא למענינו עשה למען ירושלי' עיר קדשך ועשה למען הצדיקי' הנקיים מכל חטא שהם סובלים ג"כ כמונו עול הגלות: נו) שיר השירים ד' בפסוק עורי צפון ובואי