משמרת אלעזר יב

פני רבו כמו דדרשינן לענין מורא. וכעת מצאתי בספר פנים יפות פ' ראה שכתב באמת כן ונהנתי שזכיתי לכוון לדעתו הגדולה אלא דקשה לי איך לא התעורר דיש סתירה לדבריו מדברי ר"י דא"כ למה הוצרך ר"י ללמוד זה מקרא דדברי קבלה ולמה לא למדו מקרא דאת פני האדון ה': וי"ל דהנה ראינו דעד שבא רע"ק לא הי' אדם שערב את לבו לדרוש את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח להשוות כבוד עבד לכבוד קונו ורק רע"ק הוא שחידש. זה ואם גם רע"ק דרש זה לענין מורא עדיין אין מזה ראי' לדרוש כן גם לענין קבלת פנים להשוות כבוד עבד לקונו. אמנם יש להביא ראי' נכונה דגם לענין קבלת פנים יש להשוות קבלת פני רבו לקבלת פני שכינה שהרי ישעי' ניבא והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני ה' ישעי' ס"ו ולכאור' קשה דהא אחד מיסודי אמונתינו שהתוה"ק נצחית ולא תשתנה לעולם וא"כ איך אמר הנביא שיתראו פנים בעזרה בכל חדש ושבת והתוה"ק חייבה רק שלש פעמים בשנה ועוד דהתוה"ק לא חייבה רק הזכרים דכתיב יראה כל זכורך וישעי' אמר "כל בשר" שמשמעו גם הנשים: אמנם באמת לק"מ דהתוה"ק לא חייבה רק שלש פעמים בשנה וכן לא חייבה רק הזכרים ולא הנקיבות אבל ראוי והגון ומצוה הוא להתראות פנים בעזרה בכל חדש ושבת שיש תוס' קדושה וכן המצוה היא גם על הנקיבות. ומעתה ראינו דישעי' הנביא אמר שמצוה גם על הנשים לעלות ולראות בכל שבת וחודש וסיפר שלעתיד יהי' ישראל זריזים במצות ויעלה כל בשר בכל חדש ושבת. ומעתה הרי ראינו ממש מכוון נגד זה אמר בעלה של השונמית לא חדש ולא שבת היום מכלל דבחדש ושבת מצוה לה למיזל ממש כקבלת פני השכינה הרי ראינו בנביאים שהשוו כבוד רבו לכבוד השכינה א"כ שפיר יש ללמוד שברגל "חייב" לקבל פני רבו כמו שחייב לקבל פני השכינה בכל רגל. ומעתה מדוקדק דברי ר"י שאמר חייב אדם לקבל פני רבו ברגל דוקא ברגל יש חיוב ולא בשבת והביא ראי' לזה מדאמר בעלה של שונמית לא חדש ולא שבת היום מכלל דבחדש ושבת איבעי' לה למיזל הרי ראינו שהשוו קבלת פני רבו לקבלת פני השכינה כמו שיש מצוה גם לנשים לקבל פני השכינה בכל שבת וחדש כן יש מצוה לקבל פני רבם בכל שבת וחדש א"כ מינה שברגל שחיוב לקבל פני השכינה יש ג"כ חיוב לקבל פני רבו כדכתיב את פני האדון ה' וממילא בפסוק דשונמית אמר דייקא שבת ולא רגל לעומת המצוה שהוזכר בקבלת פני השכינה ור"י נקט דוקא רגל ולא חדש ושבת כי בחדש ושבת אין חיוב רק ברגל וא"ש שלא העתיק הרמב"ם שבת וחודש כי באמת אין החיוב רק ברגל ורק מביא ראי' לזה שכמו שבחדש ושבת יש מצוה לנשים לקבל פני רבם כן ברגל חיוב לאנשים לקבל פני רבם ברגל: יד) מעתה יהי' מוכח גם כן דחייב אדם לקבל פני רבו ברגל גם באזיל ולא אתי ליומא דהנה בספר יד שאול על אגדות הש"ס תירץ דלכך נקט ר"י רק רגל ובקרא דשונמית הוזכר רק חדש ושבת משום דעיקר חיוב דקבלת פני רבו ברגל הוא בזה"ז דוקא כדי לעשות זכר למקדש שהי' מקבלין פני השכינה ברגלים ולפי"ז ל"ק למה לא אמר בעלה של השונמיות רגל דאז הי' המשכן קיים ואי אפשר לקבל פני רבו ברגל דהא מחויב כל אחד לעלות לרגל למקדש ולכך אמר רק חדש ושבת ור"י שפיר אמר חייב אדם בזה"ז לקבל פני רבו ברגל לזכר שהי' מקבלין פני השכינה ברגל בזמן שביהמ"ק קיים והביא ראי' מדכתיב לא חדש ולא שבת ומדוע לא הזכיר רגל עכ"ח משום דאז הי' מקבלין פני השכינה ולזכר זה חייבין בזה"ז לקבל פני רבו. וזו שאמרו דוקא דאזיל ואתי ביומא שקבלת פני הרב הוא זכר למקדש שהי' עולין לרגל ושם הי' המצוה לעלות עם אשתו עכ"ד והנה פירושו תמוהא מאוד דמה שאמר שבזמן שביהמ"ק קיים לא הי' יכולין לקבל פני רבם הוא פליאה דאדרבה הא אז גם הרב הי' עולה לרגל לירושלים ואז כל אחד הי' מחוייב לקבל פני רבו וכמו שכתב הריטב"א שאם הוא בעיר אחת עם רבו מחוייב לקבל פניו בכל יום. ומה שפירש שר' יצחק הביא ראי' מקרא דלא חדש ולא שבת שברגל הי' מקבלין פני השכינה לכך חייבין בזה"ז לקבל פני רבו ברגל הוא פליאה ע"ז צריך קרא דלא חדש ולא שבת הלא מקרא הוא בתורה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה'. ומה שכתב דלכך באם אי אפשר לו לשוב לביתו באותו יום אינו רשאי לקבל פני רבו משום דהוא זכר לעליית רגל למקדש ושם גם הנשים הלכו עמהם בעיני יפלא דוכי בזמן שביהמ"ק קיים אם לא הי' אפשר לאשתו לילך לירושלים לא הי' הבעל עולה לרגל א"כ למה לא נשנה זה בין הפטורים מן הראי' בריש מס' חגיגה מי שאין אשתו יכולה לילך לעלות לירושלים א"ו ברור דגם אם לא היתה אשתו יכולה לעלות הי' הוא מחוייב לעלות. ומקרא מלא נמי הוא דהא אלקנה עלה לרגל ואשתו חנה לא עלתה כמו שאמרו חכז"ל בחגיגה דף ו' שחששה שיזיק לשמואל טורח הדרך והאיך עבר אלקנה על מ"ע דושמחת אתה וביתך. ואין לומר כי הי' קרוב