משמרת אלעזר קכח

השני אינו בלשון תמיהא ושאלה רק כנותן טעם, וזו כוונת הפסוק בירמי' ח' כ"ג מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי דאיתא במס' מ"ק כ"ה ב' כי נח נפשי' דרבינא פתח עלי' האי ספדנא נשים לילות כימים על משים לילות כימים בתורה וזו ואבכה יומם ולילה כהאי ספדנא ונתן טעם לזה למה נסתלקו הת"ח לכך אמר את "חללי" בת עמי שנתחללו ונהגו בהם מנהג בזיון מלשון את אבי' היא מחללת לכך נסתלקו וזו כוונת הפסוק באיכה ה' י"ב שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו דיל"ד למה חלקן לשתים ולא אמר שרים וזקנים נתלו אמנם לפי דברינו יובן שזה לא קאי על האומות רק על ישראל שחכז"ל אמרו בקדושין ל"ב ב' אין זקן אלא מי שקנה חכמה זו שאמר תדע הטעם שרים בידם נתלו לפי שישראל פני זקנים לא נהדרו: נב) באיכה ה' פ"ג יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות יל"ד דתיבות ואין אב כמיותרין דאם האם אלמנה והבנים יתומים כבר ידוע שאין להם אב. ועוד יל"ד דתיבות היינו משמעו לשון עבר. י"ל דבדורות הראשונים שראו חמדת ישראל צדיקים וגדולי הדור ומכ"ש דורות הראשונים שראו הבית על תלו בעת שגלו משם וראו אח"כ איך נחשך כל העולם לא פסקו מלהוריד דמעות כל ימי חייהם ולהתעצב תמיד על אשר נאבד מהם תפארתם, - ובעזרא ג' י"ב ורבים מהכהנים והלוים וראשי אבות הזקנים אשר ראו את בית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בכים בקול גדול, אבל בדורות האחרונים אין אתנו נביא ולא יודע עד מה כי לא ראינו אור מימינו נולדנו כבר בתוך חושך ואין לנו שכל כלל להתבונן איך נפלנו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא וכמו שאמר רבינו הקדוש נדרים נ' אבותינו אמרו נשינו טובה אנו בעינינו לא ראינו ואם הוא אמר כן בימיו שהיתה התורה גלוי' ומפורשת בכל ישראל אנן מה נענה. וכל זמן שהכירו והבחינו הנפילה והירידה ולא פסקו כרגע מלהתאונן על אשר הוסר העטרה מראשם הי' עוד תקוה כי ישובו בתשובה ויחזיר הקב"ה שכינתו לציון אבל בעוה"ר בדורות מאחרונים אין מרגישין כלל בצער הגלות כי לא ראו טובה מימיהם ומאין יבא עזרתה לנו ואין לנו להשען כ"א על אבינו שבשמים. והנה מעמד ומצב דורות הראשונים הוא משל נמרץ לבן שהכיר את אביו ומת שמתאונן מאוד על העדרו כי הי' רגיל לראות כמה טובות לבן שיש לו אב וכשנפטר הוא מרגיש בכל יום הסתלקותו ובדורות האחרונים אנו דומים לבן שנסתלק אביו עוד קודם שנולד זה אין יכול להתאונן כ"כ כי לא הכיר ולא הרגיש מעולם בטובות האב על הבן. וז"ש יתומים "היינו" פירש מיד שנולדנו כבר היינו יתומים כי ואין אב לא הכרנו כלל אבינו. אבל "אמותינו" הכוונה על הדורות שלפנינו הי' כאלמנות שהכירו את בעליהן ותמיד דמעתן על לחיין. בזוכרה הימים שהי' בעלה חי. והיא המלצה גדולה על ישראל אם רואים בדור האחרון שאין מתאבלים כ"כ כמו בדורות הראשונים כי בעוה"ר לא ראינו טובה מימינו ואי אפשר לנו להרגיש הצער כ"כ: נג) באיכה ה' פסוק ט"ז נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו י"ל בהקדם מה שפירשתי מאמר חכז"ל ב"ב ע"ה זקנים שבאותו הדור הי' אומרים פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה וצריך ביאור וכי רצו ח"ו לגנות את יהושע רבם ואדרבה מצינו לחכז"ל ילקוט נחמי' ח' בשם ירושלמי שפגם הכתוב בכבוד צדיק שנקבר בשביל כבוד צדיק החי. י"ל דאמרו חכז"ל מגילה ו' צדיק אבד לדורו אבד כי הוא חי גם שם בעוה"ב וצדיקים במיתתן נקראי' חיים ורק לדורו אבד והנה זה בושה גדולה להדור כי בשלמא אם הי' הצדיק מת הי' אפשר לומר שהגיע עתו אבל מאחר שידוע שגם שם חיים וקיימי' ועומדים ומשמשי' במרום וא"כ אם אעפי"כ נסתלקו הוא ראי' שאין הדור כדאי להם או שנסתלקו לכפר על עונות הדור. וידוע שהלבנה מקבלת אורה מהשמש ואין לה אור מעצמה ואם לא הי' השמש גם הלבנה אינה מאירה וזו כוונת הזקנים כי ידעו כי יהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו ורצו לומר כי גם עתה אור של משה זורח כי מגדולתו וחכמתו של יהושע ניכר, כי עוד אורו של משה זורח וא"כ זה ראי' שמשה עומד חי וקיים ואם אעפי"כ נסתלק מאתנו הוא ראי' שאין אנו כדאים להשתמש באור הזה וז"ש פני משה כפני חמה כוונתם גם עתה מאיר בעולם כי יהושע כפני לבנה וע"כ אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה שזו בושה להדור ובזה פרשתי המאמר מו"ק כ"ה ב' "המה הלכו למנוחות ואתנו עזבו לאנחות" כי זה עצמו שאנו יודעים שלא מתו רק אדרבה הלכו למנוחות זה מוסיף אנחה על אנחותינו כי זה ראי' על גודל פחיתות שלנו שרק בשבילנו נסתלקו, וזו כוונת הנביא כי אם העטרה נשברה אז אין ראי' שהאדם הנושאה אינו ראוי לה רק שהי' איזה חסרון בהעטרה שעי"ז נשברה אבל אם העטרה נשארה בתוקפה וביפיה רק שהוסרה